מתחרטת שלא התגייסתי, כדאי להתנדב על נפשי?

היי,
לפני שנה בגיל 17 וחצי כשהייתי צריכה להחליט אם להתגייס פחדתי מידי שאני אסבול ולא אוכל לצאת ושאני לא מתאימה למסגרת (יש לי חרדות ברמה קלה ואני מאחרת כרונית והיה קשה לי לבוא כל יום לבית ספר אז פחדתי ששם אני אהיה בכלא בגלל הדברים האלו) אז שיקרתי לקב"ן שיש לי חרדות ברמה קשה וטראומה מתקיפה מינית (באמת עברתי תקיפה מינית אבל אני לגמרי בסדר). עכשיו כל החברים שלי מתגייסים וזה כל מה שהם מדברים עליו ואני מרגישה כאילו אני שונה מכל הישראלים ואני רוצה לדעת מה זה לעזאזל צבא. אפילו חבר ממש טוב שלי שהוא עתודאי התחיל עכשיו קורס קצינים ואין לי שמץ של מושג מה הוא עובר ועל מה הוא מדבר. הבנתי שאם מנסים להתנדב על נפשי זה תהליך ארוך ומייאש כי הצבא לא באמת רוצה אותך, ושאם מצליחים התפקיד חרא ומשעמם. (סיימתי 5 יחידות מדעי המחשב בתיכון בהצטיינות אבל עשיתי 4 יחל מתמטיקה ובדפ"ר קיבלתי 60 כי לא נתנו לי הארכת זמן למרות שאני סופר צריכה את זה ולא הספקתי אף פרק בפסיכוטכני).
אני אשמח לשמוע את דעתם וסיפורים של אנשים שהתנדבו/ניסו להתנדב על נפשי.