נדלקתי על בחור שלומד איתי ואני לא מצליח להתנתק ממנו, מה עושים?

שלום לכולם,

לפני שכל ההומופבים למיניהם יתחילו לתקוף כאן אני רק מראש אציין שאני לוקח לתשומת לב רק הערות בונות ולא שיפוטיות. אני אתן הקדמה כדי שיהיה יותר קל להבנה,
המצב אצלי מאוד מורכב כשלעצמו בגלל שאני דתי ומגיע מרקע דתי (כל משפחה דתית מסורתית) מול המשפחה ״יצאתי מהארון״ לפני כחמש שנים, הם לא קיבלו אף פעם וגם לא יקבלו את הנטייה, אבל גם אני מול עצמי עם השנים מבין שאני לא אצא באופן טוטאלי מהארון, כי מאז יצא לי לעבור הרבה מפגשים וניסיונות ליצירת קשר עם גברים וחברויות מכל הסוגים שאפשר לתאר, והגעתי למסקנה עם עצמי שאני לא מכוון לזוגיות וקשר רציני אבל באותה נשימה גם לא מחפש סטוצ או יזיזות כלשהי עם גבר.
אז מה כן? - אני חושב שזה פחות מוגדר אבל משהו בתקשורת עם גבר ולפעמים הכימיה שנוצרת מצליחה לרגש כמו שעם בחורה זה לא קורה (כן הכרתי גם בחורות אבל רק למטרת היכרות רצינית וללא קשר גופני או מיני , אין נסיון מיני איתן) עם בחורה אני לא מגיע ליכולת לבטא את עצמי באמת, אני מרגיש מסתייג לחשוף את עצמי עד הסוף ולהיות משוחרר , תמיד דואג להיראות הכי סטרייט וגם ככה לא רואים עליי משהו ש״מסגיר״ בשום דרך. יש לי מעט מאוד משיכה כלפי נשים ולרוב אני מואס בהתנהגות גסה או מראה זול של בחורה שהיא בלבוש חשוף או מוגזם. אבל באופן כללי (נדיר אבל יכול לקרות) יש קצת משיכה שבכל מקרה לא משתווה למה שאני מרגיש מול גבר אם נמשכתי אליו מאוד. לא מדובר רק בהקשר הפיזי אלא אפילו יותר בהקשר מנטלי ותפיסתי , היכולת לתקשר ולהתחבר עם גבר יותר מדבר אליי.

ובכל זאת אני כיום בהיכרות עם מישהי דרך אתר היכרויות לדתיים אבל זה לא יתקדם מבחינתי לפגישה במציאות כי היא גורמת לי להתרחק באופי השתלטני שלה לפי השיחות שלנו עברתי איתה לוואטספ ואז לשיחות בטלפון , אבל משהו בוויב איתה לא זורם לי נכון ותחושת הבטן ש״זה לא זה״, קשה לי עם הישירות המוגזמת שלה ולא נראה שזה יעבוד לנו כי אני טיפוס שקט וסולידי. מה גם שאני לא בטוח שכדאי לי לנסות כשאני עוד לא במצב פתור עם הנושא מול בני מיני.

חשוב לי לציין הכי רחוק שאני חושב ורוצה להגיע עם גבר זה סוג של חברות עמוקה והדדית , ללא קשר מיני (אפשר להתנשק להתחבק וכו' זה לא נתפס כבעיה מבחינתי אבל אין צורך לחשוף איברים)

והנה אני מגיע לעיקר ...אני כיום נמצא בסדנה להכוונה ללימודי תואר, בקבוצה פגשתי בחור (אני גדול ממנו בתשע שנים אבל נראים באותו הגיל בערך..) שמהרגע הראשון שהכרנו היה לי קליק מטורף עליו. אפילו בלחיצת יד כשהציג את עצמו הרגשתי ״מחושמל״ מהאינטרקציה איתו. לאורך כל הסדנא אני מרגיש כמה קשה לי להתרכז ולצאת מהתחושה והמחשבה עליו כי זה לא נותן לי מנוחה. גם כשחזרתי הביתה חיפשתי דרכים ללמוד עליו יותר (פייסבוק ואינסטגרם) אני מודע לכך שזה יכול לקרות וזה ״סתם קראש חולף״ אבל זה ממש רודף אותי במחשבות גם כשאני מעסיק את עצמי בנושאים אחרים. מצאתי דרך אפילו לתקשר איתו בוואטספ של הקבוצה מהסדנא, ניסיתי קצת להתחיל איתו בהודעות כמובן לא באופן שיבין שאני מתחיל איתו אבל... בידיעה שהוא סטרייט לגמרי! וברור שלא יצא מזה כלום ואני עושה לעצמי חיים לא קלים וזה לא בריא בכלל אבל אני פשוט לא מצליח להתנתק ממנו, המבט הכובש הזה בעיניים , בחיוך החצי ערמומי שלו , וראיתי איך לאורך המפגש החברתי האחרון שהתקיים הוא זרק פה ושם כמה מילים לכיוון שלי (זה היה נשמע כמו פלירטוט כי הוא התייחס למשהו שלא ציפיתי שיזכור בכלל) אבל ברור לי שאני רק מדמיין הכל וזה אשליה כי בלאו הכי לא יצא כלום חוץ מאשר תסכול ואכזבה...

אז רציתי לשמוע את דעתכם בנושא, מה אתם הייתם עושים במקומי? , איך הייתם מתמודדים עם הסיטואציה לפעם הבאה (במפגש הבא) , האם יש משהו שלא חשבתי עליו ואולי אפשר ליישם אותו?


ותודה רבה מראש לכל תגובה !