מתלבט לגבי לוותר על גיוס לגמרי, עזרו לי להחליט!

**חשוב לציין- אין לי עקרונות בקטע הזה. העניין של לתרום או לא לתרום לא בא פה בחשבון, כי דוגרי זה לא אכפת לי. השיקולים היחידים שלי הם כלכליים ולגבי הבריאות הנפשית שלי**

הקדמה: אני עתודאי בשנה א', אחרי שהייתי במכינה קדם אקדמית בשנה שעברה. יש לי קבא 56, דפר 90 ופרופיל 64 והבנתי השנה שאני ממש לא חם על הרעיון להתגייס. כחוג הראשי שלי למדתי מקצוע שממש לא אהבתי והעיקר היה החוג המשני. חשוב לציין שהציונים שלי בחוג הראשי לא מספיקים כדי להישאר בעתודה בכללי, אז זה או שמעיפים אותי, או שאני עובר חוג, או שאני מתגייס רגיל, או שאני לא מתגייס.

אם אני עובר חוג - כנראה אצטרך לחתום קבע לעוד שנה, שזה לא משהו. בתכלס יוצא שאני מוכר את עצמי לצהל בשביל 900 שקל בחודש (31500, מה שהצבא מעניק לי על שלוש השנים של הלימודים, חלקי החודשים שאני לומד בהם). ואין יתרונות בלחתום קבע (ארחיב על זאת בהמשך).

מעיפים אותי - בחוזה העתודה צוין במפורשות שאם הם מעיפים אותי מהלימודים הם מגייסים אותי לפי איך שהם מעוניינים. שזה אומר שכנראה אני אתקע בתור איזה ג'ובניק מסריח באיזה חור ומשחק שולה המוקשים כל היום.

להתגייס רגיל - אותו הדבר כמו שמעיפים אותי, רק שאולי יהיה לי יותר say בעניין. שקלתי לשלוח מיונים למודיעין, אבל אני לא טוב בתחומים ריאליים וכישורי התכנות שלי שווים לתחת אז אני בספק אם אעשה שם משהו. אני גם גר בצפון ויומיות למרכז זה די קקי.

לא מתגייס - אוציא פטור עם אחת ממיליון הדרכים שיש. לא אתגייס, לא אעשה מילואים, וכו וכו וכו וכו וכו.

עכשיו, כמו לכל דבר אחר, יש שיקולים לכל זה. יש לא מעט, אבל אלה העיקריים-

שפיות ובריאות נפשית- אני זקן מדי בשביל החרא הזה של משמעת, דיגום, היררכיה וכל זה, אם אני לא מביא את זה על עצמי. בחיים לא הסתדרתי במסגרות ואני לא מאמין שאסתדר בצבא כבדרך קסם. לא היה לי טוב בכלל בבית הספר מהבחינה הזו, ותכלס הצבא הרבה יותר גרוע מזה. כמו כן, אני אדם שלא חוסך מלהביע את עצמו וזה קצת בא נגד מה שהצבא חושב, אז אני לא פוסל אפשרות שיכניסו אותי לכלא צבאי או שאקבל עונשים על ימין ועל שמאל. גם יש לי זקן ושיער שאני מאוד אוהב ושהעלו לי את הביטחון העצמי. אם אוריד אותם לא רק שאראה כמו ביצה, אלא אראה כמו ביצה בדיכאון. על אמת. השינוי הורגש לגמרי

כדאיות כלכלי- אמנם זה יותר מדי חשיבה לטווח הקרוב, אבל אני תמיד חושב ככה. כמו שציינתי קודם, התענוג ששמו למכור את עצמי לצבא תמורת תואר עולה לצבא בדיוק 900 שקלים לחודש. בשלוש השנים הראשונות, קמ"א מקבל באזור ה1500 לחודש, כשבקבע מקבלים 7000 לחודש. זה יוצא באזור ה4000 שקלים בממוצע לחודש לשנה לשש שנים, שזה פחות משמעותית משכר המינימום הנוכחי. כמו כן, אני עובד יותר שעות, וזה לא שווה את זה. אמנם יש בעתודה את הקטע שזה נותן ניסיון בתחום שזה לא כזה מובן מאליו, אבל דוגרי, אני לא יודע מה אני רוצה ללמוד כרגע, או לעשות בעתיד. זה אומר שאולי אפספס משהו, אבל זה אולי ואני לא יודע מה המשהו הזה. אני מודה ש7000 שקלים בחודש זו אחלה משכורת, אבל כשיוצאים מהבועה של הצבא, זה עדיין ממשיך? אני בספק.

השאר- בכנות, אני רוצה להתחיל חיים אזרחיים כבר. אני יודע במה זה כרוך וכמה זה חרא והכל אבל אני שונא להיות תלוי. אני יודע שזו לא באמת סיבה ואני באמת עם ספקות לגבי עצמי כשאני כותב את זה, אבל oh well.

ויש עוד כמה עניינים אישיים שנגזרים מזה שלא אתגייס:

מעיפים אותי מהבית- כן. היחסים שלי עם ההורים לא משהו כבר הרבה זמן, וזה הקש ששבר את גב הגמל. הם כל יום חוזרים על זה שאני צריך לארוז את הדברים שלי ולעוף כי "אצלם לא אשאר". לא יודע איפה אגור. למזלי יש לי חברים עם מקום בבית אבל אני לא רוצה להסתמך על זה כי זה לא מגניב.

שוק העבודה- תלוי על מה מוציאים אותי מהצבא, אבל דוגרי, יש הבדל? אני יודע שבחלק מהמקומות לא מעסיקים כאלה שלא מתגייסים. כמו כן, אם אצא אצטרך לעבוד במינימום תקופה לא קצרה כדי לחסוך ללימודים ולשאר, שזה קצת יעכב אותי.

בכללי- חוויות קולקטיביות, מענק שלא אקבל (שגם שווה לתחת אבל עוזר מאוד בתקופה הזו), וכו וכו וכו.


אז מה לעשות? להישאר? לשלוח את המיונים למודיעין? להתגייס רגיל ולשרוף זמן? בבקשה תהיו אובייקטיבים ובלי "יסמולן ימשתמט" וכאלה כי תכלס אני מחפש תשובות ולא נראה לי שאקבל אותן מאד הומינם.

תודה מראש, ואם יש משהו שתרצו שאבהיר, תכתבו בתגובות ויותר מאשמח להבהיר.