אימא שלי קוראת לי נטל, ומקללת אותי כל יום

היי חברה, אני בת 17 ואני סובלת מקללות יום יומיות, ועכשיו אני שומעת מחברים שכל ההורים ככה, כל ההורים עצבניים ורבים.
אני אסביר טיפה על עצמי, אני מתנדבת כימעט כל יום בחיי, אני אוהבת לעזור לאנשים, אני מתאמנת, יש לי ציונים טובים, מאוד קשה לי יש לי חוסר זמן ביגלל שאני עושה הרבה דברים אני אני עומדת בהם ויוצא שאני לא מוציאה את הכלבים, או לא שוטפת את הבית ולא עוזרת הניקיונות. אני באמת רוצה להציג את זה הכי נטרלי שיש, אימי לא אוהבת את זה, מתי שהיא מבקשת ממני להוציא את הכלבים זה אני רק קמה והיא מבקשת בצעקות ובקללות.
כל יום אני שומעת כמה אני ילדה רעה, כמה אני מגעילה, כמה אני בת זונה ופוסטמה ושרמוטה, כמה אני אוהבת רק את עצמי ואגואיסטית, היא אומרת שחברות שלי גם אומרות שאני אוהבת רק את עצמי, והיא אמרה שהיא מבינה למה המורים לא סובלים אותי, היא אומרת שאני אהיה בקרבי היא תישמח שאחזור פעם בחודש כי אני נטל ״אל תבואי ביכלל לבית, מי צריך אותך את נטל״
״ילדה רעה בלי טיפת נתינה״ לא פלא שאף אחד לא אוהב אותך....
אני ילדה שעברתי חרם, ההורים שלי לא יודעים על זה, וכמו שאפשר לראות מורים לא ממש אוהבים אותי, כי אני לא אוהבת לדבר. אני רוצה להיות בקרבי ורוצה לתרום למדינה אבל אימא שלי אומרת שאני אגואיסטית שאוהבת רק את עצמה ואני חסרת נתינה.
עכשיו אם אני יוצאת עד מאוחר היא כן מתקשרת ודואגת. אבל אני כבר לא יודעת אם זה מאהבה או מהרגל, כל פעם שאני חוזרת לבית אני סופגת צעקות, לפעמיים קללות. כל פעם שאני קמה אני סופג את צעקות וכעס, וכל פעם שאני נימצאת בבית? אני עדיין מקבלת קללות וצעקות.
עכשיו אני רוצה לשאול האם זה ככה אצל כולם? האם זה מגיע לי?
האם מגיע לי כל החיים שאנשים יקללו אותי ולא יאהבו אותי? אני לא רואה מה אני יכולה לעשות, אם זה ככה אצל כולם אז איך הם מתמודדים עם זה, כי שקמים עם צעקות-היום אוטומט הופך להיות חרא וכל יום מחדש צריך להילחם כידי להפוך אותו לטוב.
הרי אם אמא שלי אומרת עליי דברים כאלה נוראיים, אולי אני באמת כזו?