רציתי להיות לוחמת כל כך - והמפקדת הוציאה לי את כל הרצון לחיות

התגייסתי במרץ, לפני ארבעה חודשים, ללוחמה.
מאז אני חווה מלא בעיות שמפריעות לתפקוד שלי בתור חיילת עם המפקדת שלי.
בתחילת הטירונות היא בכלל לא הייתה נמצאת וכל הזמן זורקת אותנו אצל מפקד אחר (כל לילה היא פשוט הייתה אומרת לנו להיות בתוק שעה מסויימת ולא באה אלינו, היינו שומעים אותה צוחקת עלינו בזמן חיפויים, מזלזלת בנו תמיד, משפילה, צועקת ״אתן לא תהיו לוחמות.. אתן לא בנויות לזה״ כל מיני דברים כאלה).
לאחרונה היא התחילה להיות והיא מכניסה אותי לדכאון- היא התחילה לעלות אותי משפטים על שטויות כמו לא להגיע לארוחת צהריים בסד״ח (שעל זה קיבלתי 5 יום תנאי כלא). המ״פ שלנו שרופה עליה, היא לא מוכנה לשמוע אותנו מתלוננות עליה ועל צורת הפיקוד שלה. היא הדיחה את החברה הכי טובה שלי פה בצורה הכי לא הוגנת שיש.
קיבלתי יום ביציאה על חתונה של אחותה של אמא שלי, היא לא הייתה מוכנה להקשיב אפילו על לדחות את זה או כלום למרות שעשיתי הכל בערך בשביל שזה יקרה.
אני מפחדת כי אני מכירה אותה ואני יודעת שעל כל דבר עכשיו היא יכולה אשכרה להכניס אותי לכלא.
אין לי מוטיבציה יותר להיות פה, אנחנו סובלות כאן, אנחנו מסתובבות פה כעוסות, טעונות ובלי רצון לחיות בכלל. אני כל כך רציתי להיות פה ולהיות לוחמת, ועבדתי כל כך קשה כדי להגיע לאיפה שאני. זה פשוט לא הוגן. ואני לא מקבלת את התירוץ הזה שככה זה בצבא. אבל אני אובדת עצות.