בן דוד שלי מדאיג אותי, הוא תקוע בחיים

טוב זה הולך להיות קצת ארוך , מעריך מאוד את מי שיקרא הכל וייתן עצה.
בן דוד שלי ואני חברים מאוד טובים כבר הרבה זמן, אני בן 23 והוא 28.
אם כמה שאני אוהב אותו בתור משפחה וגם בתור חבר , אין ספק שהוא לא תמיד היה העיפרון הכי חד בקלמר כמו שאומרים.
בגיל 16 הוא עבר משבר בחיים - זרקו אותו מכל מסגרת לימודית אפשרית , אבא שלו (דוד שלי) העיף אותו מהבית והוא עבר לגור עם סבא וסבתא לאיזה שנתיים. אי אפשר להגיד עליו שהוא בטלן כי תמיד היה עובד ומפרנס את עצמו. בגדול אני יכול לומר עליו הרבה דברים טובים , הוא יודע לתת עצה טובה מהניסיון שלו בחיים , הוא לא פראייר וקשה לעבוד עליו חחחח וכמו שכבר אמרתי לגביי העבודה , יש לו מוסר עבודה שלא נראה לי שראיתי אצל מישהו בגילו ובאופן כללי מהדור הצעיר של היום.
הכל טוב ויפה אבל יש אבל .... אני תמיד רואה עליו שהוא נתקע איפה שהוא בעבר , כאילו מסרב להתקדם עם החיים. בגיל 28 הוא עדיין גר אצל ההורים (הוא הילד הבכור של דוד שלי , מתחתיו עוד כמה אחים שכולם כמעט כבר בונים לעצמם חיים) וחוץ מלקום בבוקר וללכת לעבודה הוא לא עושה עם עצמו כלום. אני מכיר את המקום שבו הוא עובד - זה מעין מפעל שפותחים לך תצורה יום יום גם בעבודה וגם בשעות ואין לו לאן להתקדם שם. הוא נמצא במקום הזה כבר חמש שנים והאירוניה היא (לפי מה שהוא הסביר לי) זה שלאף אחד מהמנהלים שלו אין שם וותק כזה , כל הזמן מתחלפים אנשים והוא נשאר באותה עמדה. יום אחד אני ועוד קרובת משפחה שלי ישבנו איתו ביחד , והעלנו את הנושא- הצענו לו להתחיל לחשוב על העתיד ומה יעשה ביום שאחרי אבל התשובות שלו הם סוג של לופ - יש לו מעין פחד מלהתקדם והוא אפילו אמר את זה בעצמו. הפחד הזה עוצר אותו מללכת וללמוד מקצוע מסוים (עוד נקודה לטובתו , הוא יודע לעבוד ולעשות הכל פשוט צריך מי שיכוון אותו , מניסיון) , לא דווקא לימודים אקדמאים. הצענו לו ללכת ולקחת קורס מקצועי בתחומים מסויימים(שכן אין לו תעודת בגרות ויש לו קושי לשבת וללמוד) שאפשר להתפתח איתם , אבל איך אומרים - הוא כמו פוקימון שרוצה להישאר בכדור שלו כאן.
כמו כל גבר לגבר , יוצא לנו לדבר הרבה על בנות ..
גם כאן הוא לא רוצה לעשות תזוזה לאן שהוא וכל הזמן נותן לי את התשובה שה׳ קובע לבן אדם את הזיווג שלו ואת הזמן שלו וכו׳ חשוב לי לציין שאני אדם מאמין מאוד ואני מבין את המשמעות של המילים שלו אבל מתישהו אמרתי לו שאני חושב שהוא משתמש בקונספט הזה כדי לברוח מהמציאות , ושאם לא יעשה מאמץ (אני מדבר עוד לפני תקופת הקורונה שהיה לאן לצאת ולראות עולם)
אז פחות סביר שיכיר את אשתו לעתיד.
קשרים פחות רציניים ויותר מיניים עם בנות אני בטוח שאין לו ואם היה לו היה מספר לי.
מהבנות הבודדות שכן היה איתן דיבור , 99 אחוז שזה נגמר עוד ברמת הווצאפ כאשר הוא אוכל עליהן סיבוב ומרגיש מאויים להיפתח איתן באיזה שהי צורה.
באותה שיחה אחרי שכבר הרגשתי שסיימתי להסביר לו ראיתי שמשהו ממה שאמרתי חלחל אבל כמה ימים אחרי זה הוא פשוט חזר ללופ הרגיל שלו.

יכול להיות שלא באמת הצלחתי להעביר לכם את מה שאני רואה ומרגיש אבל חשוב לי מאוד לציין שאני לא היחיד ששם לב לעניין הזה , אני פשוט היחיד מבין כולם שאשכרה אמר לו שהוא בורח מהצל של עצמו.
חשוב לי לציין שגם אין לו תחביבים מסויימים וככל שעברו השנים הוא התנתק יותר ויותר מהחברים שלו מהעבר.
נכון להיום אני ועוד קרוב משפחה שלנו זה החברה שלו מעבר לאנשים במפעל והמשפחה הקרובה.
במהלך השנים שאנחנו חברים הבנתי שאין לו תחביבים והחיים שלו מסתכמים בלקום בבוקר לעבודה סיזיפית שאין בה עתיד (לא כלכלי ולא להתקדם) ולחזור לבית לישון. בין לבין יוצא לנו להיפגש לאכול משהו או לשבת איזה שעה בבית של סבא שלי ולשתות איתו קפה.
אף פעם לא ראיתי אותו מתעניין במשהו, תמיד מדבר על אותם נושאים ואותם דברים- תקוע.
כשדיברתי איתו על כל מה שהסברתי פה עשיתי את זה בצורה יפה , לא נכנסתי בו , לא חס וחלילה התנשאתי ואמרתי לו שאכפת לי מאוד ממנו ואני רוצה שיתקדם לשלב הבא של החיים. לממן את עצמו הוא יכול ואני מאמין שעוד מעט כבר יוכל לקחת משכנתא ולקנות לעצמו בית , אבל מה שווה בית בלי משפחה ותחומי עניין וטעם לחיים ?
מה שמדאיג אותי זה לא המצב הנתון , זה שהוא לא עושה כלום כדי לשפר , לא שואף לאנשהו.

כבוד למי שקרא את כל זה והגיע עד לפה חחחחח
אני ישמח לשמוע מה אתם חושבים ומה הייתם עושים במקומי