אובחנתי על הרצף האוטיסטי - אספרגר מה עכשיו לעזאזל?

בן 26 אחרי 6 שנים מאז שנפרדה ממני אהבת חייוהסיבה היחידה שלי לחיות.חזרתי לגור אצל ההורים אחרי כמה שנים שגרתי רחוק על מנת להתחיל בחיים חדשים ולהתגבר -מה שלא עבד לי לצערי..ולא הצלחתי להחזיק את עצמי. חיי בדיכאון מתמשך בעקבות המצב הזוגי החברתי והכלכלי שלי . עדיין מאוהב באקסית שאהבה אותי פעם למרות שאין לה שום עניין באחד כמוני והיא ממשיכה הלאה בלי להסתכל אחורה... למרות שניסיתי במשך 6 השנים לחזור אליה נסיון כושל אחרי נסיון כושל.. חשבתי על לסיים עם עצמי.. ובסוף הלכתי לטיפול על מנת להציל את עצמי רק למקרה שיהיה עוד סיכוי שנחזור.

לא מצליח לקדם את עצמי בשום כיוון

גם יש לי בעיית מיניות מסויימת שאינני מצליח לבטא מיניות באופן בריא ותקין (כשהייתי במערכת יחסים)

סוג של א-מיני אבל לא בדיוק

מסוגל לא לרצות סקס חודשים אפילו שנים ואז לרצות באופן מוגזם לפרק זמן של כמה ימים שבועות

לא מצליח לתקשר עם נשים ובאופן כללי לא מבין איך להתנהל עם אנשים... אני איך שהוא נתפס כבלתי נסבל חברתית או כמוזר אבל בעיקר כלא מושך בקרב נשים


אין לי עתיד מזהיר כי קריירה כבר לא תיהיה לי (בעיית התמדה קשה מאוד) מסוגל להתמיד רק במשהו שמעניין אותי מאוד וכתוצאה מכך להפוך לטוב ביותר-וזאת מבלי להתכוון

וסף תסכול נמוך כזה שלא מאפשר לי לשבת ללמוד מעבר לחצי שעה מבלי להרים ידיים ולוותר

בנוסף אובחנה אצלי בעיית ראיה מולדת שהולכת ומחמירה שתי עיניים עצלות ועוד איזה משהו ..ונאמר לי שכנראה בגיל 50 כבר אראה מטושטש כל כך שגם משקפיים לא יעזרו

בגיל 14 עברתי "סירוס" על ידי חבורת ערסים שפיצצו אותי מכות בסוף יום הלימודים וכך איבדתי את היכולת להביא ילדים. עקר... גם האיבר הפסיק "להתפתח " וכתוצאה מכך גם אם אני רוצה אני לא אוכל לספק אישה

הדבר היחיד שנשאר לי זה חוש שמיעה מחודד מאוד

אני כבר שנים מוציא כסף על "מתנות" לעצמי על מנת להרגיש טוב. מבזבז כסף רק כדי להיות שמח ומאושר לכמה ימים בודדים

ומנסה לדחוף את הראש בכל מיני פרוייקטים כדי להסיח את הדעת ממצב הרוח הנוראי שלי
בין אם זה לנגן לצייר לפסל לשפץ ולבנות כל מיני דברים העיקר להעסיק את עצמי באומנות כל שהיא רק כדי להסיח את הדעת

באופן כללי יש לי בעיה לנהל מחיה נורמלית. כל פעולה ומטלה מצריכה ממני כוחות רבים וכתוצאה מכך אני אינני מסוגל לשמור על סדר ועל ניקיון באופן תקין לחלוטין. זאת אומרת שמשהו תמיד בא על חשבון משהו אחר ואיך שהוא חיי בזבל ובבלאגן

לא משנה כמה םעמים ניסיתי לתפוס את עצמי בידיים ולא משנה כמה פעמים הכרחתי את עצמי .. זה לא עניין של עצלנות זה מתבטא בחוסר אנרגיה משמעותית .זאת אומרת שהעבודה גורמת לי לסיים את היום על הלשון בחוץ ואני פשוט מתחיל להרדם כבר תוך כדי נהיגה הביתה. לא משנה אם הלכץי לישון מוקדפ או לא

נדחיתי כל החיים חברתית ובמיוחד על ידי בנות

מתוסכל ועצוב ולא יודע מי תרצה להיות עם אחד כמוני

מתוסכל ולא מבין למה קיבלתי כאלה חרא של חיים

מה עשיתי לעזאזל. בגלל סקס סביר של הוריי לפני 27 שנים אני אצתרך עכשיו לסבול חיים שלמים כפריק מוזר ובודד ועני