שאלה 328660
 
הזמן
 
דווח
 
נהל
  0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, ו-0 דרגו את העצות.

נגזר עליי להיות לבד עד סוף חיי?

לא כמו כולן כנראה בת 35 | כתבה את השאלה ב-14/06/21 בשעה 19:05

היי מייעצים ומייעצות יקרים ויקרות,

אני מסתובבת באתר הזה כשנתיים ויצא לי לקרוא הרבה עצות ותגובות, ואני יודעת שלצד האנשים שבאמת רוצים לעזור, יש לא מעט אנשים ממורמרים ו/או מתוסבכים עם אג'נדות משלהם, אז לפני שאני עוברת לשאלה שלי (זה כנראה יהיה יותר כמו פריקה), אני מבקשת מכם - תעצרו שניה ותחשבו לפני שאתם כותבים. אני יודעת כמה זה קל להיות "גיבור מקלדת" וליפול למקום השיפוטי הזה שבו אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכל על הבנאדם מתוך כמה שורות או פסקאות שהוא כותב, אבל בבקשה אל תמהרו להסיק מסקנות עליי ובבקשה אל תשפטו אותי על הבחירות שלי או על הרצונות שלי.

*נשימה עמוקה, בואו נתחיל*

קצת עליי. אני בת 35, רווקה רוב חיי, היו לי שלוש מערכות יחסים רציניות בחיים. לא, לא "השתוללתי" (או כמו שראיתי שאוהבים להגיד "השתרללתי") בשנות העשרים שלי ועכשיו "החלטתי" שאני רוצה להתמסד - זה לא מה שקרה. אני מניחה שבכל מה שקשור לגברים ולמערכות יחסים אפשר לכנות אותי late bloomer. בשנות העשרים שלי פחדתי ממערכות יחסים - פחדתי לתת את הלב שלי למישהו, פחדתי להתמסר, פחדתי להתאהב. אני אדם מאוד טוטאלי - אם אני כבר עושה משהו, אני שם ב-100%, אז פחדתי לתת את כל כולי למישהו ואז למצוא את עצמי עזובה ושבורה. בגיל 27 ואז בגיל 30 ניסיתי להיות במערכת יחסים; הניסיונות האלו לא צלחו. באיזשהו שלב החלטתי שזוגיות זה כנראה לא בשבילי. אני אחת שמאוד אוהבת וצריכה את הלבד שלה, וחשבתי שהצורך הזה שלי לא הולך ביחד עם זוגיות. עם הזמן הבנתי גם שאני לא רוצה ילדים (ובזמן האחרון אני משתכנעת בזה יותר ויותר). אני לא רוצה להיות בהיריון, אני לא רוצה ללדת, אני לא רוצה להשתעבד למישהו ל-18 שנים לפחות, ואני בהחלט לא חושבת שזה יהיה הוגן כלפי הילד בשביל מישהי עם מחשבות כאלו להביא ילד.

(המשפט הבא לא בא ממקום של "תראו אותי, יש לי הכל", ממש לא) אובייקטיבית לא חסר לי כלום בחיים. יש לי עבודה שאני מאוד אוהבת, לא מעט עיסוקים ותחביבים שממלאים את זמני ואת עולמי הפנימי, יש לי חברות וחברים נפלאים, מערכת יחסים נהדרת עם ההורים. אבל חסרים לי חום ואהבה של גבר, של בן זוג. אני רוצה לחלוק את חוויות החיים עם מישהו. אני רוצה מישהו לחבק בלילה. אני רוצה מישהו לאהוב (עם כמה שזה אולי נשמע בנאלי). אני חושבת שיש בי הרבה אהבה להעניק, ובהחלט יש בי את הצורך הזה, ואני כבר לא מפחדת למצוא את עצמי עזובה ושבורה כי זה קרה וזה כאב כמו שלא כאב שום דבר אחר שחוויתי עד כה (פיזי או נפשי), אבל זה רק גרם לי להבין כמה שאני רוצה וצריכה לאהוב ושיאהבו אותי.

אבל אני תוהה - האם נגזר עליי להיות לבד כי אני לא רוצה ילדים? האם נגזר עליי להיות לבד כי לא מעניין אותי חתונה ורבנות ו"הכרה רשמית וחוקית" בזוגיות שלי? האם נגזר עליי להיות לבד כי הרצון לזוגיות התפתח בי בגיל 35 ולא בגיל 25? האם לא מגיע לי להיות מאושרת רק כי אני לא "כמו כולם" ורוצה דברים שלא בדיוק "בנורמה"?

אז כן, אני מניחה שבאמת הייתי צריכה לפרוק את מה שעל לבי, ואם למישהו/י יש מילה טובה בשבילי, אני אשמח. ואם לא, זה גם בסדר. תודה לכל מי שהקדיש/ה מזמנו/ה לקרוא.

לא כמו כולן כנראה צירפה תמונה לשאלתה:

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (10) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "מה שעובר עליי"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות

-->