חרדי (?) שרק מחפש אהבה. מה אני צריך לעשות?

היי, אני בחור חרדי, סוג של, מהחלק הכי מודרני במגזר החרדי, עוד מעט חוגג 18,
עברתי הרבה עם עצמי בשנתיים האחרונות, החלטתי שאני יוצא בשאלה (למזלי לא סיפרתי להורים) אבל הבנתי שאני כן מאמין באלוקים (רק לא מבין מה לעזאזל הוא רוצה ממני) אבל עדיין מאוד קשה לי.
סה"כ אני בסדר עם כל הדברים כמו תפילין, כשרות (לא רק בד"ץ ;)), שבת (למרות שהייתה לי תקופה שלא שמרתי) אני מוצא בה רוגע מסוים, והכל.
אני מת על המשפחה שלי והם המשפחה הכי אוהבת בעולם, ולכן אני שונא לצער את ההורים שלי, לכן אני ממשיך לישיבה גדולה, אבל לא רק בגללם, אלא גם בגלל חברים וזה.
הבעיה היחידה שיש לי זה..
משהו ממש מוזר שלא אמור לקרות לי,
הא כן, קוראים לזה הורמונים.
בציניות כמובן, אני לא מבין מה לעזאזל אני אמור לעשות,
אני משתוקק לאהוב מישהי, לאהוב אותה באמת,
אפילו לא חושב על קיום יחסים (כמובן שכמו כל אדם נורמלי אני חפץ גם בזה, אבל לזה יש 'פתרונות' בדוגמת אהבה עצמית :)) אני רק רוצה לאהוב אותה, ושתאוהב אותי בחזרה,
שנשב ונכתוב כל הלילה אחד לשני, או שסתם נצא לאיזה פארק ונסתכל על השמיים.
שנחבק אחד את השני ונתנשק כאילו אין מחר, שנבכה ביחד איפה שצריך, ונצחק ביחד איפה שמותר.
אני באמת לא מבין מה חטאתי שאני סך הכל רוצה לטעום קצת אהבה.

ואם חשבתי שזה עובר? Hell no
לא מתקרב אפילו.

עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, אני ממש יודע ומכיר את העולם החילוני, הייתי שם, הייתי בכמה מסיבות אפילו, אבל הסטייל מסיבות שהייתי יכול לצאת אליהם זה עם ערסים וערסיות, פחות הסטייל שלי.
אני מכיר הכי טוב שיש את העולם החילוני, ויש לי ידע שלא יפול מתל-אביבי מצוי,
למרות שאני בישיבה, אני חושב על העתיד, לומד על שוק ההון, חוסך כסף, למדתי אנגלית לבד וכו'.

אבל כשאני כן יוצא מהישיבה, ל'עולם האמיתי', אני מתחרפן, אני גם רוצה חיי חברה מעורבים, עם צחוקים בלאגנים ושטויות, ולא חיים בהם המין השני הוא שיקצע משוקץ ויש לגשת לאחת שלך רק בבוא הזמן.

כשפניתי לרב שלי, שהוא אדם מדהים אגב, הוא אמר לי שזה טבעי, אבל לדור שלנו יש פאק שפיזית אנחנו מוכנים לחתונה אבל מנטלית לא (עד גיל יותר מאוחר), ושווה לי להמתין, ושאם אצא עם מישהי עכשיו זה יהרוס לי את כל החיים וכו' וזה זוגיות שלא תשרוד.

אני לא מצליח לקבל את זה, אני חושב רק על אהבה כל היום, חולם על זה.
לי זה לא נראה נורמלי.

יש לציין שבקהילה שלנו לא מתחתנים לפני גיל 22 וזה דפוק רצח.

אז, למי ששרד/ה איתי עד פה, מה אתם חושבים? מה אני צריך לעשות? אני באמת רוצה אהבה, אבל אין לי אינטראקציה כ"כ עם בנות.
פליזזז תעזרו, אני מאבד את זה.

נ.ב.
למרות שהמשפחה אוהבת והכל, הם לא יקבלו חברה, אבל אין לי כל כך בעיה בלצאת מהבית לכמה שעות בלי לעדכן.