יותר מעשור בלי הרבה חברים. עצות?

שלום לכולם.
כבר למעלה מעשור שאני חווה בדידות. בחטיבה ובתיכון - הצקות וחרמות, אחרי התיכון - חוסר ביטחון עצמי מוגזם ולכן קושי ביצירת חברויות.
אני סך הכל בן אדם נחמד, זורם ושמח. העניין הוא שתמיד ליד אנשים חדשים / כאלו שלא מכיר טוב, היו לי חרדות וקושי להשתלב. אפילו לא ניסיתי, וכשניסיתי די גמגמתי.
במהלך התקופה של אחרי התיכון, רכשתי מספר חברים די מצומצם (1-2), כאלו שלא נפגש איתם בתדירות. עם חברים מהתיכון (בודדים) אני נפגש יותר, אבל להם יש חברים נוספים כך שיש לי לא מעט ערבים בודדים (6 מ-7 בד"כ).
הבעיה היא שאני תקוע. כשאני רוצה לעשות משהו, אין לי למי להתקשר. אין עם מי לטייל (החברים מהתיכון פחות בעניין). אין עם מי לקבוע למשחקי קופסא, או סתם ללכת לים או לאיזה ארוע ספונטני.
כיום אני במצב יותר טוב, הביטחון העצמי השתפר, אבל אין לי איפה להכיר אנשים ולרכוש חברים.
תואר וצבא עשיתי, וכרגע אני בעבודה עם אנשים שלא בגילי ולכן קשה להתחבר.
אני מעביר יותר מדי שעות לבד, כל-כך רוצה חיי חברה אבל אין עם מי.
המצב לא תמיד היה ככה, היו תקופות קצרות טובות, שרק גורמות לי להתגעגע יותר למה שאין לי.
תודה מראש על העצות :).
הערה: הפרטים לא 100% מדוייקים (העדפתי לסלף טיפונת בגלל חשש של פרטיות), אבל מספיק מדוייקים.