אני במצב מסוים וסוג של משבר ואני לא בטוח מה לעשות

אני לא בטוח מאיפה להתחיל
בגדול נתחיל בזה שנולדתי בחודש ספטמבר ועוד מעט אני מחליף קידומת בגיל מ2ל3
( בגדול כל השנה הרגשתי רע עם זה ובכלל עם עצמי שאין לי בגרות אין לי רשיון אין לי זוגיות והערכה העצמית ירודהמאוד
וזה גרם לי להזיז את עצמי בהרבה מובנים
השלמתי בגרות
נלחמתי והצלחתי למצוא אחרי שניים שהלכתי אליהם ונכשל ומצאתי פיסכלוג שאיתו אני בטיפול)
וכל החלפת קידומת גרם לי לחשוב על החיים שלי
ומה שעברתי( במיוחד ב7 השנים האחרונות מאז שאני גר לבד) וזה הרגשה כאילו אתה סוג של "מסיים" את החיים ומסכם...
יש גם כמה דברים שאני מרגיש ויודע היום על עצמי
דברים שגורמים לי לדברים מסוימים ואני בסוג, של מעגל ותקוע.. ורציתי לבקש עצה מאנשים איך להתקדם בדברים שאכתוב כדלקמן
בגדול מגיל צעיר סבלתי מזאת שהביאה אותי לעולם
היא ציפתה ממני למושלמות והייתי מחביא ממנה מבחנים עוד בגיל 8 שלא היו בציון טוב...
והיה עוד משהו שהרגשתי מגיל 8( משהו שעד היום אני נמצא בקופלניקט בין הדת לבינו)השתייכות לקהילה הלטהבית...
הייתי מופנם ובעיקר לומד ורגיש וזאת שהביאה אותי לעולם לא אהבה את זה ולקחה אותי לחגים וכו וגרמה לי להרגיש רע עם זה שאני רגיש
בגיל 12 מישהו לקח אותי להתפלל איתו והיה שם שיעור ונשארתי והתחזקתי מאוד בדת
וזאת שהביאה אותי לעולם
עשתה לי את המוות בגלל זה
וסבלתי מאלימות קשה
הייתי בורח כל שבת למישהו
יריקות סימנים של שעון על היד מהשייניים שלה..
אני זוכר שהיא אמרה לי כבר אזמה שקרה שבגיל 18תהיה בחוץ...
היא היתה מראה לי את החזה שלה כדי לעצבן אותי מבחינה דתית.
וכבר אז היה לי את התעוזה שיש לי עד היום שזה לבקש עזרה מאנשים. והייתי בורח למישהו כל שבת.
לאחר מכן הלכתי לפינימיה ששם התעורר הקופלניקט בין הדת לנטיה( המקלחותוכו) ואז התחיל לי בעיה שאני סובל ממנה עד היום ocd שקשורה בטוח למה דעברתי איתה וגם לקופלניקט
שהוא התחיל הוא התחיל עם כלל שאם מישהו איתי אין טקסים
בהליכה לדוגמה היה לי טקסים ואם מישהו היה הולך איתי אפילו כלב או חתול שהייתי רואה ברחוב זה היה עוזרלי
הייתי גם מבקש הרבה לדבר עם המורים לבקש מהם כוס תה וכו הולך לבית שלהם ולא הבינו למה.
הייתי מתעכב בתפילה בנטילת ידים ואז, שלחו אותי לאיבחון לפיסכאטר והוא רצה לתת כדורים ואבא שלי לא הסכים..
בישיבה שם בגלל שהייתי יותר "דתי" התנקלו אלי ושברו לי משקפים וכו ואבא שלי פעם תפס מישהו עושה את זה ואז הוא חשש שכל הocd בגלל זה והעביר אותי למרות שהיא לא רצתה למסגרת חרדית...
שם באמת הocd נרגע אבל הקופלניקט התעצם והוא פרץ יותר חזק אחכ אחרי שנה...
שלחו אותי לטיפול במרכז יום מהישיבה
והכדורים רק החמירו את הocd
כבר אז ועוד לפני שהייתי בישיבה הקודמת הייתי אוכל את עצמי על זרע לבט לה וכו והייתי עושה "תיקוני ם" על זה....
בישיבה הייתי מרגיש כלוא בתוך עצמי...
אני זוכר שהייתי הולך לאיזה בנין נטוש ליד מוריד את כל הבגת... רק כדי להשתחרר וחוזר..
בישיבה לאחר מכן אחד התלמידים שם לב לכל מיני דברים ותיחקר אותי וסיפרתי לו על הנט יה והואהבטיח שלא יספר אבל הוא סיפר בסוף..
וגרם לי לכמה ניסונות התאב...
ושלחו אותי הביתה
בבית גם לא היה תמיכה רק מאבא שלי וזאת שהביאה אותי לעולם היתה אומרת לי למה לך לסבול
תשתה אקונמ...
לך לכביש
לא היתה לי שום יציבות והרגשה של ביט חון ושיש לי איפה להיות
הייתי הולך לפעמים לסבא של י ושם היתה גרה איתו אחות של אבא שלי שהיא דיברה עם עצמה ועם הקירות...
ולפעמים היתה רבה איתי על כל מיני דברים
בגלל הocd הייתי מבזבז המון מגבונים והיה סתימה וסבא שלי זרק אותי עם מחבת.. מהבית
ואז בבית לא הייתי בטוח מה לעשות
הייתי ברחוב
הייתי בכל מיני ישיבותאבל בגלל שהיה לוקח לי זמן לקום בבוקר וכו העיפו אותי כי לא עמדתי בזמנים... וגם לפעמים מדיכאון לאהייתי רוצה לקום מהמיטה.
מצאו לי סוג שלהוסט ל
אבל שם אף אחד לא רצה להיות איתי בחדר
וזה בגלל כל מה שעברתי
ועד היום אני פחות או יותר כך
הייתי מבקש מאבא שלי או מאנשים אחרים שיעשו דברים במקומי כי בגלל הocd היה קשה לי לבד
כי היה לוקח זמן
היום אני יודע שביקשתי כדי להרגיש חום ואהבה ושמישהו עושה משהו בשבילי
והייתי מבקש ממנו כל הרבה עזרה..
אז לא קישרתי אבל היום..
( בשנים האחרונות מאז שיצאתי מהבית הצלחתי לגרום להרבה אנשים לעזור לי
אנשים שראו אותי במצוקה עזרו לי ולא רק נתנו לי ווצטאפ שלהם ואמרו כל דבר שאתה צריך אנחנו פה...
וכל זה גרם לאישיות שלי להתפתח כי הגנה שלא היתה לי שהייתי צעיר חזרה
יש ספר איש, רגיש מאוד שכתוב שם שאם אדם גדל במצב שאחד ההורים כלפיו מסוכן
אז ההורה שאמור לפתוח את העולם בשבילו ודרך ההורה הוא יוצא לעולם בתחושה שהוא מוגן
ובמצב שאין את זה
אז הבן אדם נמצא בסוג של ניתוק כי בשבילו כל העולם מסוכן ןהתפתחות העצמית נעצרת
והיום בזכות אנשים שיש להם לב ולא התעלמו ממני והתיחחסו לocd דאני סובל ממנו כבעיה אמיתית והיו רגישים ולא נתנו לי להישאר לבד כמו לדרוס מישהו ולברוח קמתי מהקרשים..
והיום אני אצל פיסכלוג
הוא מנסה לגרום לי לעשות דברים לבד
נגיד הוא אמר שזה השלמתי לימודים יעלה לי את הערכה העצמית
אבל
יש הרגשה כל כך חזקה שאני חי איתה
שאני מחפש כל הזמן חום ואהבה מאנשים
ובגלל זה גם נעזר בהם
הוא טוען שזה גורם לשפת הגוף שלי להיות כמו ילד שמחפש תשומתלב ובמילא גורם לאנשים להתרחק ממני כי אנשים לא אוהבים להיות עם מישהו מסכן


ושאני רואה אנשים עם חברים ושמתקשרים אליהם בוא נצא נדבר נשב בבר ואלי כמעט בכלל לא מתקשרים זה שובר אותי לגמרי
ואז אני מרגיש שאם נדפקתי אז לפחו ת ננצל את זה ואת מה שכן אני מצליח זה לגרום לאנשים לרחם עלי ולעזור לי ואז זה משנה לי את הרגשה לטובה
לפעמים אני גם מנסה ומצליח לגרום לאנשים לצאת איתי אפילו והם לוקחים אותי איתם למרות שחלק מהחברים שלהם דופקים מבטים ואכן אני שונה מהם בעדינות וכו
הפיסכלוג שלי אומר שזה מעגל כי ברגע שאני נעזר באנשים זה עוד יותר מרחי ק כי אנשים בדכ לא אוהבים להיות חברים של בן אדם מסכן ווהרגשה שמכפרת לי פוג עת..
אני מרגיש שכבר כולם מכירים אותי בתורהאחד כזה
וב
קשה לי עם העכשווי ומה שאני מצליח להיעזר באנשים עוזר לי עם העכשיואין לי כוחות לשאת את הרגשה עד שאני אשתנהוארגיש יותר טוב
אניבמעגל...שאני לא בטוח איך לצאתממנו)

מהוסטל הזה עברתי לישיבה אחרי שנה שבא הייתי שם לבד גם שבתות וחגים..

אבא שלי היקר אמר לי בוא לשבת אבל היא לא רצתה ורוב הפעמים הי א ניצח ה...
בגיל 20 הocd הגיע לרמה קיצונית שלקח לי רבע שעה מהמיטה לשירותים והיא אמרה לי עשרות פעמים
אתה לא שוו הכלום
אם תמות לאף אחד לא יזיז
כולם יהיו שמחים
איך אתה שורד אתה כל כך חזק
בוא אמלא לך אונמי... ותפסיק לסבול..
והיתה פעם אחת שהזמנתי לה משטרה
והיאסיפרה את זה למנהל הישיבה
והוא הצמיד אותי לקיר בגללה
ולאחר מכן הוא אמר אקבל אותו רק אם ישלם את כל הקצבה לישיבה...
אבא שלי לא הסכים לכך ומצא לי דירה לבד הייתי בא חודש ולאחר מכן הייתי במסגרת שיקומית
שם הייתי שנה
התחלתי לעשות דברים לבד
והעיפו אותי בסוף בגלל שהייתי גם שם נעזר במוטפלים בתפקוד שם
וגם בגלל שחשדו שאני גיי...
ומאז אני גר לבד
יצאתי לעולם בלי שום גב ומשענת
אבל כבר שהייתי אז יצאתי למקומות של קהילה הגאה
ועוד לפני שיחררתי את הדחקה עד גיל 19 שהיתה קשה לי מאוד
שהייתי בישיבה ראיתי גייז במסיבתרחוב והתפוצצתי כי רציתי להיות חלק...
ושעברתי לגור לבד
התחלתי להיפגש
ואז היה לי מפגש שאני זוכר עד היום
שאני הייתי עם מישהו ואמרתי לו לחזור שוב, ושוב על אקט מסוים גם מתוך שהמפגש לא יגמר ולא רציתי ללכת ושהוא יעזוב אותי. אני זוכר שהוא אמר לי אתה כמו יל ד
אז לא היי תי מו דע לזה
לאחר מכן לא הייתי מתפקד ולא היה מי שיכין לי אוכל וכו והרזתי המון( הורדתי 30 קילו מלפני שבע שנים והיום)ולאט לאט מצאתי אנשים שיעזרו לי אבל חלקם ניצלו אותי בצורה קשה מאוד



והבעיה העיקרית תמידלא בכסף או באוכל
הבעיה שאני לבד
אבא שלי היחיד מהמשפחה שאכפת לו ממני
שישנתי לפני שנה יום אחד בבית הזיז את הטלפון שישנתי ודאג לי וניסה להילחם עלי שאשאר בבית מגיל 19 בזאת שהביאה אותי לעולם ולא הצליח
שאני לבד הטלפון נותן לי ממש בריחה מכל החיים האלה ולכן אני מכור אליו הרסנית כל כך
גם שהוא בטעינה וכו ואני פוחד שגצאתלעצמי נזק
כי קרה גם שנרדמתי לידו פה ושם בטעינה
ונהיה לי כאב י ראש ופה ושם ניתוקים שאתה לא בטוח איפה אתה והרגשה שאתה נתקע בדיבור כי חןט המחשבה..
אני אובד עצות
מה לעשות כבר נמאס לי כבר מלראות רופאים כל הזמן
הייתי במיון בשנים האחרונות לבד למעלה 8 פעמים
ושם הלב הכי נקרע שאתה לבד וכולם עם היקר להם
לא סתם שראיתי חברים שם בקפלן שמלווים את חבר שלהם אמרתי להם שזה מרגש אותי לראות את זה שלמרות שאין קשר דם אכפת להם ממנו
אני כרגע מחזיק קשר שאני לא רוצה במאה אחוז להחזיק רק בגלל שאני לא רוצה להישאר לבד
וזה קרה גם בעבר
ובעבר זה היה מישהו שכתב באטרף שהוא מנקה חינם ופניתי אליו והוא בא והוא בכלל לא היה לטעמי אבל באמת היה לו אכפת ממני
וסבלתי מהמגע שלו כדי לקבל את הרגשה של תמיכה שכל כך הייתי צריך עד שהרגשתי שאני לא יכול יותר וכתבתי פוסט קשה מאוד בפייסבוק גם על זאת שהביאה אותי לעולם שאמרה לי גם בשנים האחרונות מילים קשות מאוד והצלחתי גם להקליט
שהיא אומרת לי לעשות לעצ מ......
דברים
והמשטרה חיפשה אותי בכל העיר והגיעו למישהו שהייתי מתארח אצלו ואנשים שם חשבו שעשיתי משהו.. ובסוף השוטרים דיברו איתם והם דיברו ותמכובי וליווי אותיהביתה
והגיעו גם להורים שלי לבש
וזאת שהביאה אותי לעולם אמרה לי במוצש תעשה לעצמך מה דאתה רוצה רק אל תטריד אותנו



.....

עברתי המון בשנים האחרונות
בחורי ישיבות שהיו עוזרים לי וובתמורה גולשים לי בטלפון ודרך זה מגלים עלי הכל ואחד מהם איים עלי שאם לא אתן לו כך וכך יספר לכולם דאני הומו
בחור ישיבה שעזר לי אבל היה גם על הטלפון ושהיה על הטלפון אמר לי אני יודע שזה שאני פה ואתה לא לבד זה עוזר לך אז, שלם לי גם על הרגעים שאני לא עושה כלום ןרבתי איתו בסוף על זה למרות שהיה לי קשה לאבד אותו
ולפעמים באלי שיהיה מצב כזה שהוא יבוא
מאשר שני מצבים שהגעתי אליהם שאני הולך סתם לקופת חולים או מיון רק כדי לדבר עם אחות וסוף סוף מישהו שואל מה שלומך /לנסוע סתם עם נהג מונית רק כדי לא להיות לבד

היה הומלס כזה בלי שיניים שבא אירח לי חברה עזר לי אבל היה מספר פעמים שאמר לי אני עוזר לך רק כי אם אני יושן לידך והייתי צורח עליו בבוקר שהוא היה שולח ידים
הוא היה מביא דברים מהרחוב והייתי רב איתו על הגרוטאות שהוא חושב, שהם טובים לי לבית ואני לא רציתי ורציתי לזרוק אותו אבל הייתי לבד אם הייתי זורק אותו

הבחור הראשוני שהייתי בקשר איתו היה אמנם רגש איתו אבל הוא היה מבקש ממני המון והוצאתי עליו יותר מ3000 אלף בשנתים מוניות סיגריות ומה לא הוא היה לטעמי אבל ראה אותי וניצל אותי הכי חזק שאפשר
אני זוכר שהוא בא והתקשר לפני ואמר אם לא תתקין את המשחק הזה והזהאתה ככה וככה...(הוא היה בחור ישיבה ולא היה לוטלפון)

והוא גם סיכן אותי וגרם לי להגיע לקפלן כי או דהיה נקרע /או שהוא היה עושה את זה בלי שאשים לב במקלחת
ושם שהלכתי לבד בלי לשתף אף אחד כדי לקבל prp קיבלתי הערות מכל הצוות
האחות אמרה בטח אנ ס ו אותך בישיבה
המזכירה חסר בנות?
ושהיה לי דלקת בשתן ועשו לי קטטר ב2019 והייתי שם שוב *לבד* הרופא הערבי אומר לאחות הוא אוהב שמשחקים ל ו.. כי ידע שקיבלתיprp וכו
אני עברתי גהינום מגהינום
גניבות מאנשים שהיו אמורים לעזור לי וניצלו את המצוקה שלי
ניצול מי ני
אנשים שמרשים לעצמם להתקשר אלי 19 פעם עד שאני עונה כי רואים עלי חולשה ושפת גוף וכו
מישהו שבא לעזור לי והתברר לי דרכו שהרבה משתמשים באתר mybf. היו מתחזים והראה לי תמונות ששלחתי לאנשים ואיים שהכל יצא החוצה ושילמתי לו 500 שקל
אותו יום הלכתי לסאונה כדי לנקות את הרא ש ודיברתי עם אנשים על מה שהוא עשה לי
ואף אחד לא עשה כלום
( בגדול כל זה גרם לי ללכת לטיפול
מי שלקחה אותי לטיפול פיסכולגית ששלחו אותי אליה כי לא הבינו למה אני נבדק הרבה למחלות..
והיא מאוד דחפה לכיוון יציאה מהארון
ולקחה אותי לאשפוז יום ושם אמרו לי שזה התנאי לקבלה( כנראה אחרי שראו שבגלל שאבא שלי היה שם מחוץלדלתמאוד פחדתי שישמעמשהו)
ותכלס הם צודקים
שהייתי במקומות של הקהילה הocd היה יורד ב70% לפחות...)

הוא המשיך להגיע כי היה פעם שהייתי צריך עזרה ואף אחד לא יכל ולא היה לי ברירה והיה מישהו שראה אותי ואותו ושם לב שאני במצב לא משהוו
והציע עזרה ונתן לי כסף ובסוף הוא לקח חלק מזה...
עברתי עוד המון בדיקות רפואיות איומות
ויש עוד המון מה לספר
הצלחתי אבל ליצור לי רשת תמיכה לפחות בשבתות מאז שאני גר לבד ומאז גיל 13 בעצם שכבר אז ברחתי מהבית בגללה היו לי רק 5-6(מלבד גיל 19 שכמעט כל השנה הייתי לבד בשבת) שבתות שעשיתי לבד ובכל השאר מצאתי איפה להיות וגם אלה שאני הולך אליהם שמים לב שאני רוצה להישאר ולפעמים נותנים לי אבל היה פעם אחת שאשתו זרקה לו שלא אשאר. וגם ביום יום אנשים בדכ עוזרים לי בטרמפים
הצלחתי למצוא עבודה קבועה
הצלחתי להגיע לפיסכלוג שאכפת לו מאוד ממני והכסף כמעט לא מעניין אותו
אבל כרגע אני במבוי סתום איתו
הוא טוען שאני צריך להפסיק להיעזר באנשים כי זה מוריד את הערכה העצמית שלי שהוא מנסה להרים לי אותה ע"י שהוא נותן לי משימותלעשות לבד
הוא אמר לי שכמו שילד עושה דברים לבד וזאת שמביאה אותו לעולם נותנת לו פידבק וזה מה שמקדם אותו
כך התהליך שהוא עושה איתי
הבעיה היא שהוא רוצה שאלחם ברגשות שלי
כי הוא רוצה דאעשה דברים לבד ואלחם בצורך הענק שלי בחום ואהבה שאני מצליח להשיג כל הזמן מאנשים
שלוקחים אותי טרמפים
שעוזרים לי בתפקוד היום יומי
אפילו יוצאים איתי מתוך רחמים
אבל זה עדיין לא קשר חברי ואני מרגיש כל הזמן שאני מכביד עליהם... והוא טוען איתי שקשר מתוך רחמים לא קשר וזה גרם נגרר לניצול כמושקרה לי
וכל מה שהוא גורם לי להיות עצמאי ולבד מגביר את החרדה וגרם לי עוד יותר לרצות יותר יותר חום ואהבה ולגרום לי לעשות דברים ולהיעזר ביותר וזה מעגל שלא נגמר
וכל זה ששרדתי הרים לי את הערכה העצמית
הערכה עצמית שנפלה שהייתי בגיל 14 שאני זוכר שהרגשתי את הקופלניקט העצום בין הדת לנטיה ואמרתי למה נפלתי לגורל הזה ובכיתי(שנה אחכ פרץ הocd וזה הוסיף גהינום על גהינום והיו לי בגלל זה 3 ניסונות התאב...)
כל החיים האלה הם הסתרה גדולה על הארון הנפשי שבגללו אני צריךעזרה ומצדשני פחד שאלה שעוזרים לי יגלו שאני שייך לקהילה...
אני מרגיש שזה שרדתי את כל זה
גרם לי שלשתות מים חמים/קרים לא מזיז לי כבר
עברתי כל מה שאפשר
אבל עכשיו הכאבים האלה מרגישים לי שזהו...
ולעבור את זה לבד..
תדעו לכם
שהבן אדם שיש לו כוחות נפש שיכול לעבור את השואה אפילו
חייב בן אדם לידו חיב תמיכה מינמלית
אני לא רציתי להגיע למצב שאני מתבכיין ככה
אני יודע שזה יודעים שיש לך בעיות לא מקרב אנשים אליך ויש מישהו עובד סוציאלי עכשיו בעיריה ברחובות שחסם מאז ששמע על הבעיות שלי
אבל
אני מרגיש נורא
וכמו שמישהו כתב פה שאתה מרגיש נורא ואין לך את מי לשתף ז ה ק ש ה מנ ש ו א


ויש פיסכלוג פעם בדשבוע
ויש אנשים מהרחוב
אבל זה לא כמו חבר אמת שיקבל אותך איך דאתה
בלי ביקורת
בלי דסיסנס
מישהו שאתה מרגיש חופשי איתן ותספר לו הכל
האח שתמיד רציתי שיהיה לי (יש לי רק אחיות)
מישהו שתרגיש איתו חופשי והוא לא פיסכלוג שמבוגר ממך ב20 שנה ואתה מרגיש קשר סמכותי כזה למרות שיש לך חיבור איתו
בגדול רציתי להתייעץ איתכם על כמה דברים
איך להרים את הערכה העצמית
שמישהו ברחוב נגיד אומר לי שאני נראה. בן 30אני נפגע ושואל מישהו אחר שאומר לי שאני נראה פחות וזה עוזר לי
אני מחפש המון שאנשים יגידו אם אני נראהבסדר או
או לא שאנשים קוראים אותי ואומרים לי דבריםעלעצמי זה מאוד כיף לי
אני מרגיש שזה קשור למה שעברתי עם זאת שהביאה אותי לעולם שגרם לי גם שגם בתור מוכר איש, שירות פיסכלוג ומה לא אני מחפש רק גבר.. הבעיה היא שבגלל שהקהילה הדתית מאוד עוזרת לי אני לא יכול לצאת מהארון והקופלניקט הזה ממש מוריד אותי...

והבעיה עם החרדת נטישה שהזכרתי
שבגללה אני לא מצליח להרי ם יותר מידי את הערכה העצמית
איך מטפלים בצורך הגדול הזה שמניע אותי ומצד שני עוזר לי אבל תוקע אותי במצב הקיים?
בגדול גם מאוד קשה לי לבד ואני מחפש
מישהו.. שיעזור לי ברגע שמתווסף עכשיו ל...

עוד אחד מרגעי השבר.
תגידו לי שיש מי שמבין אותי, לא במובן של קו חם, אלא במובן שיהיו רגעים בחיים שאני ארגיש מובן, שאני ארגיש שאני מבין את עצמי עוד לפני שאנסה להסביר לאחרים.

תגידו לי שיש גם אור, לא בתחומים אחרים בחיים, לא בעבודה , אלא בתחום הזה, של חברים, של משפחה.

תגידו לי שיש סוף טוב, לא כזה כמו בסרטים שלהכל יש פתרונות נורא קלים, אלא סוף טוב שעדיין יש בו סימני שאלה, שיש בו תחושה של עוצמה וגדולה נפשית.

תגידו לי שיש רגע של מנוחה מהבדידות הזאת, לא כזאת של קבוצה או מטפל שמקשיב, אלא כזו שבא מהחברים הכי קרובים, מהאחים הכי רחוקים.

תגידו לי שאתם אנשים אמתיים, לא כאלה שעושים לייק וסמיילי עצוב ומרפרפים הלאה, או מפנים לטיפול ולא עוזרים אלא כאלה שאם היו לידי עכשיו היו מחבקים, היו לרגע עוצרים את הכל ומקשיבים לכאב שלי.