החיים שלי מאז לא אותו דבר והלב מרוסק, איך אני ממשיך מפה הלאה?

היי,
שלום לכולם, אני עומד לפרוק את הסיפור הכי קשה שחוויתי בחיי מזה 23 שנים כמעט, יש אנשים שדבר כזה היה עובר לידם, ואצלי לו, אצלי זה לקח ופירק המון דברים שלקח לי לבנות.
אז שוב היי, אני אמנם אנונימי אבל לפני חודש השתחררתי מצה״ל לאחר 4 שנים קשוחות בשירות של 5-6 שעות נסיעה מהמקום מגורים שלי, שגרה מבצעית מאוד של עבודות בלילות וחוויות לא קלות.
בסופו של יום התקופה הזו הסתכמה לשנה אחת שעלייה אספר כאן, זה יהיה ארוך, אז מי שזה לא מתאים לו, מובן וזה בסדר מן הסתם.

הכרתי אותה חצי שנה+- בערך לשחרור, בשבילה חתמתי קבע, בשבילה עשיתי המון.
הכרנו כשהיה לה חבר, כמובן שזה היה קו שחור ולא התקרבתי.
הכרתי אותה אחרי שנה של קשר עם בגידות, הסתרות ושקרים, הנפש שלי חד משמעית הייתה מצולקת, ואת האמת שבאתי נקי, לא חשבתי על כלום, בכנות? לא איתה ולא עם אף אחת.
חשבתי שאני עם בחורות סיימתי, לפחות לתקופה מסוימת, ואז היא הגיעה.
הקשר עם האקס שלה היה רעיל, 4.5-5 שנים שחלקן היו בסדר גמור שלוש+- מתוכן היו גיהנום מבחינתה, הייתי שומע אותה ימים ולילות, בכי, כמו שמעולם לא הכרתי כמוהו, והלב שלי איפשהו נשבר? הייתי שם בצד השני שנשבר לו הלב, לא מאותם סיבות, אצלה לא הייתה בגידה, פשוט נגמרה האהבה בעקבות התנהגות קשה מהצד שלו, לא אפרט כמובן מטעם הפרטיות שלה.
אחרי שהם נפרדו, עברה תקופה, והתקרבנו,
והאמת? המחשבה על לשים טבעת עלייה הייתה קרובה משהייתה אי פעם עם בחורה, הייתי מוכן, ממש, היא הייתה מלאך בעיניי, יפה כל כך, החיוך הכי טהור שיש, מצחיקה, חייכנית, טובת לב.
רציתי לתת לה את הכל, את האוויר את הנשמה שלי, את כל מה שיש לי בכנות לתת. את כולי.

בסופו של יום אחרי תקופה יצאנו לבידוד אני והיא בגלל קורונה ושם היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי, ושם הבנו שזה פשוט זה, אבל היא אמרה שזה קשה לה כל כך מהר יחסית לעבור למשהו אחר,
והיא פשוט רוצה קצת זמן והיא תגיע הכי מוכנה בשבילנו.
בסופו של יום, אחרי עוד תקופה של שבועיים שלוש,
הבנתי שהיא יצאה למועדון עם מישהו מאותו מקום בו אנחנו עובדים בצבא, התנשקה איתו, הם דיברו ימים על לילות, נפגשו, היו יחד, גם מחוץ לבסיס.
באותו יום התפרקתי, זה היה ביום שני בלילה,
אני זוכר את התאריך, השעה שבה קיבלתי את השיחה שבישרה לי על זה, את הדמעות שלא הפסיקו לרדת, את הרצון למות, בכנות, ומעולם לא חשבתי על לרצות למות.
רציתי שאלוקים יקח לי את הנשמה שבי ופשוט ישחיט אותה כי הבנתי שלעולם לא אוכל לסמוך יותר על בן אדם אחרי זה.
ראיתי את השיחות, את ההסתרות, את הכל.
זה נחקק בי כמו שריטה עמוקה על הגוף.
רק שבמקום רק על הלב, הרגשתי את זה בכל מקום, כשקמתי בבוקר, כשעבדתי והיא הייתה מולי בכל זמן שהוא, כשחזרתי לצפון בלעדיה, כשהבנתי שכל מה שרציתי לעולם לא יקרה יותר.
אחרי אותו מקרה היא נפגשה גם מאחורי הגב שלי עם אקס שלה, וביום הולדת שלה שהגעתי מהצפון עד לדרום הרחוק(מאוד, 6-7 שעות נסיעה ממני), כדי לכבד אותה, שם היא לא כיבדה אותי ונמרחה על גבר אחר מולי אחרי שהשתכרה.

בקיצור כל זה לא בשביל רחמים, רציתי הקשבה,
ואולי גם שמישהו יגיד לי משהו שאני לא רואה.
איך אני ממשיך מפה הלאה, החיים שלי מאז לא אותו דבר, אני לא מתפקד אותו דבר, לא מתנגד אותו דבר, בחורה שתדבר איתי תקבל יחס קר לחלוטין, אני פשוט לא מסוגל לתת את הלב מחדש, לאף אחת.
וברור לי שזה אולי ״עניין של זמן״, אבל אמרתי את זה פעם וידעתי שזה יחזור, ואני אהיה בסדר, הפעם אני יודע שלא אהיה.
אני כותב את זה עם עיניים דומעות בערך כבר 4 שעות כדי להסביר מה חוויתי ואני באמת חושב שאי אפשר להסביר את זה, להסביר איך בן אדם יודע שנבגדת ושפצעו אותך, ועושה את אותו דבר.
אשמח לעזרה, אני ממש צריך אותה,

כי אני פשוט לא יכול יותר לבד.