כל הזמן מנסה להבין את החיים, עסוק במחשבות איך להשיג חיים מאושרים, להפסיק עם זה?

זאת שאלה מורכבת אבל אני אנסה לפשט... כול אדם כמעט אם תגידו לו עכשיו יש לך אפשרות לחזור לנקודת זמן מסויימת בעברך.. הוא יגיד שהוא היה מגיע לתוצאות טובות יותר בהתחשב עם ניסיון החיים שרכש והשינויים שחלו עליו ותהליכי התפתחות... אבל כמובן שלהיות חכם בדיעבד זאת לא חוכמה גדולה.. ומאז אני טרוד במחשבות של לפענח את הצופן שיעניק לי חיים מאושרים.. יש 2 דברים מסויימים מאוד פשוטים לכאורה..מראה חיצוני ומעמד כלכלי..
אבל אין מקום לכולם בקצה הפירמידה אז מן הסתם אנשים מנסים להגיע למצב של להרגיש מרוצים מהחיים בהתחשב לנתונים שלהם. ויחד עם זאת..
אולי המרדף אחרי ההצלחה קצת מעייף נפשית? אולי זה לא פשע לחיות גם חיים פשוטים? אולי יש מטען גנטי מסויים שנולדנו איתו ואנחנו נגיע רק לפסגות שייחודיות רק לנו? אתה חושב אולי לנסות להכיר חברים יותר איכותיים... אולי יותר לשדר הצלחה ברשתות החברתיות... הכול בעצם בנוי על תחרות והעיקר להציג את עצמך כמצליח ולא פרייאר? ואולי בעצם אנחנו מפספסים את המהות האמיתית של החיים? כשמעל גיל 30 מרגישים את הזמן אוזל.. בלבול בין אהבה לתשוקה.. לכאורה אני "מאוהב" בכול אישה שלישית שאני רואה... אפשר בכלל לתת את הלב שלנו למישהו בתקופת החיים הזאת? אולי רחמנא לצלן להביא ילדים לעולם לא בהכרח יעניק לי אושר? אני אחשב מצליח רק אם יקנאו בי? ואם אני אהיה טוב לאחרים ולא יפגין חוזקה ישתמשו בזה נגדי?
אשמח לכול תגובה או תובנה שתעלה מכם.