איך להעריך את עצמי וגם לקחת אנשים בקלות ואפילו לאהוב אותם?

שלום, אני בן 23
תמיד הייתי מסוג האנשים שנפגע מהר, זה הגיע למצבים קיצוניים של פחדים ושנאה עצמית גדולה.

אחרי שנים של סבל ושיעורים ששמעתי הבנתי שהצרה טמונה בחוסר הערכה עצמית למעשי היום יומיים, אז התחלתי לעבוד על זה יום יום רגע רגע,
הרבה מחמאות ומילים טובות כי אני באמת בן אדם אכפתי ולא אגואיסט יש לי רגישות גבוהה לסביבה

זה יצר בי תפיסה עצמית של "אני אדם טוב, ואם אני אדם טוב אין סיבה לפחד"
ועכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב, לא מפחד להגיד לא כשצריך ויודע לעמוד על שלי.

אבל שמתי לב לדבר חדש, נהייתי פחות אוהב אנשים ויותר שיפוטי לקו שלילה.
למשל משהו בעבודה העיר לי על האוכל "מה ככה אתה אוכל מצ'וקמק" וזה ממש הכעיס אותי אז עניתי לו בקול "כן ככה בא לי" עם פנים יחסית רציניות.

ולפעמים אני פולט מילים קצת אמיתיות מידי לאנשים דברים שלא יפה להגיד כי בתוך עצמי יצרתי תפיסה שאני אדם טוב ולכן לא מגיע לי שום זלזול מאף אחד אבל איכשהו לכולם יש בעיות עם עצמם ולכן כל מילה שלי פוגעת באנשים ואני פשוט סובל מזה,

אם משהו סתם זורק לי מילה לא יפה אני לא מדבר איתו, כי הערכה עצמית שלי גרמה לי שמגיע לי טוב כי שכנעתי את עצמי שכל מעשה טוב שלי מגדיר אותי.
והאמת לא חסר לי מעשים טובים שיוצא לי לעשות.

אני אובד עצות, איך להעריך את עצמי וגם לקחת אנשים בקלות ואפילו לאהוב אותם? אני לרוב עם עצמי וזה לא נעים לי.

בכל פעם שמעירים לי על משהו זה ממש לא נסבל אצלי.
איך להגיע לאיזון?
תודה לכם.