מבואסת ממש מהמקום שיבוץ שלי בצבא כי זה ממש לא כמו התפקיד בקורס, מה לעשות?

התגייסתי לתפקיד מודעיני, חתמתי דין אישה כדין גבר עבורו. השיבוצים היו אמורים להיות ב״נציגויות״ של היחידה שאליה התפקיד משתייך. עשיתי קורס בבה״ד 15. הבעיה היא שאני שובצתי במקום שלא מתעסק בכלל במודיעין. זה מקום שבכלל לא קשור לאגף המודיעין ולשום יחידה בתוך אמ״ן. שובצתי באגף התכנון בקרייה. הקשר לאמ״ן אפסי. היה לשם שיבוץ כי מתעסקים שם באותה מערכת שהתעסקנו איתה בקורס, אבל לא לאותה מטרה. הגעתי לשיבוץ הזה כי הייתי בלחץ בקורס, במחשבה ש״אני לא יודעת ולא מצליחה לקלוט דברים ואני לא טובה בחומר״, כי תמיד היה לי חשוב להצליח בתחומים השונים שאני נחשפת אליהם. המפקדות שלי מהקורס שיבצו אותי שם כי המקום ״רגוע יותר״ ואלו יומיות שיהיה לי גם זמן להשקיע בעצמי אחר כך״. הן לא באמת ידעו להגיד לי מה עושים במקום הזה ואיך התפקיד שלי קשור. אין לי איך להשקיע בעצמי. אני שונאת את הקונספט של יומיות. אני חוזרת גמורה הביתה, לא מהעבודה בבסיס, אלא מהנסיעות. אני לא עושה כלום בבית. זאת סביבה כזאת שלאף אחד בה אין כוח לעשות כלום ורוצה לעוף הביתה כמה שיותר מהר. אני לא רציתי יומיות מההתחלה. רציתי בסיס סגור כדי להתחבר יותר למה זה באמת צה״ל, ללמןד להיות יותר עצמאית, להתחבר יותר לאנשים, לסגור שבתות ולישון בבסיס.
אני פה רק חודש, כששבועיים מתוך החודש האלה ברחתי לשירותים ןהייתי בוכה לעצמי. בשבועיים האלה לא היה לי מחשב ולא עשיתי כלום. נתנו לי מחשב אבל קשה לי להתחבר לעשייה של המקום הזה. העשייה של המקום בכלל לא קשורה אליי והמשמעות של התפקיד שלי פה לא משתווה לעשייה של התפקיד במקומות של אמ״ן. כל הזמן המפקדות בקורס דאגו להזכיר ולהגיד ואשכרה באו אלינו בנות בתפקיד מהמקומות השונים לספר לנו על העשייה שלהן. חוץ מהמקום ששובצתי אליו. ובשאר המקומות העשייה באמת מעניינת ומשמעותית שהתפקיד מטורף ומעניין. אבל במקום שלי פה עכשיו זה לא קורה. באמת באתי עם המון מוטיבציה ורצון לעשות משהו חשוב. ופה קשה לי להתחבר לעשייה ולמקום. אני לא מרגישה שיש לי איך לתרום פה ככ ואיך אפשר לעשות מעבר כמו במקומות שיבוץ אחרים, שהנחיצות שלי היא די מינימלית.
בכל יום אני מנסה למצוא במה להיאחז, אבל זה נורא קשה לי. אני מסתכלת על חיילים אחרים באמ״ן ועל חברים שלי שנמצאים בבסיסים סגורים ואומרת לעצמי: ״הלוואי שגם אני הייתי ככה״.
בכל פעם שאני יוצאת מהמקום הזה אני מסמנת לעצמי עוד וי על עוד יום ששרדתי פה ועל עוד יום שהפז״מ ממשיך לדפוק.
אני ממש מבואסת מהשירות שלי בינתיים.
מה אני אמורה לעשות? יש לי עוד שנתיים ושלוש שבע אם יחליטו להאריך. אני לא רואה את עצמי שורדת את כולן במקום הזה. לבקש טופס 55 אחרי חודש? הם יגידו לי שלא חוויתי שום דבר במקום הזה. גם בכללי נורא קשה לי לבוא בעצמי למפקד שלי מרגישה מאוד לא בנוח לפנות לאחרים בנוגע לבעיות שלי ולדבר איתו על איך אני מרגישה. מחכה להזדמנות שמישהו מהצד של המפקדים ישאל מה שלומי אבל זה לא ריאלי.
מה אני אמורה לעשות?