היי לכולם, תודה שנכנסתם.
מהכותרת אני נשמעת מוזרה ומנותקת מהעולם, כי הרי כולם מתחתנים וכולם עושים ילדים.. אז איך אפשר שלא לרצות את זה ברעיון?
אני אמנם בת 19 ואני מכינה את עצמי לתגובות של "זה יעבור לך עם הזמן", "את עוד צעירה בשביל להחליט", אבל ככל שאני גדלה הרעיון הזה מתגבש אצלי במוח יותר ויותר.
כילדה חוויתי התעללות מתמשכת בכל מקום. החרימו אותי בבית ספר, הכו והשפילו אותי בבית, נדדתי בין בתים והייתי כמו חבילה עוברת שלאף אחד לא היה כוח לפתוח. ההורים שלי סבלו מדיכאון וממאניה דיפרסיה ולא יכלו לטפל בי כמו שצריך.
הייתי מאוד שמנה וכתוצאה מכך הייתי מושא ללעג בפני כל מי שסבב אותי.
השנים חלפו, רזיתי מאוד ופיתחתי הפרעות אכילה שאני חיה איתן כל יום. אבל קרו גם דברים טובים.. התרחקתי מההורים שלי, התחלתי לעבוד ולפרנס את עצמי בעבודה שאני מאוד אוהבת, ואני מתחילה ללמוד תחום מאוד מכניס ומרוויח, ושואפת להיות דוקטור בתחום הזה.
אני רואה את העתיד שלי רחוק מאוד, אבל לא רואה ילדים שם, ואם לומר את האמת גם לא גבר קבוע.
והסיבה היא שגם מגברים נכוויתי מאוד, אני לא מאמינה באהבה ולא רוצה גם להאמין. מה גם שאני חושבת שלהתחתן בטקס מפואר ומנקר עיניים כשחצי מהקהל הם אנשים שאני לא באמת אוהבת, זה פתטי ומביך.
לעניין הילדים, אני חושבת שלהביא ילדים זה מאוד אנוכי. אף אחד לא מבטיח שהם ייצאו בריאים, ובמידה ולא, זה לדון אותם לחיים שלמים של סבל ומכאוב. גם אם הם יוצאים בריאים, הם יכולים לעבור התעללות בבית ספר ולסבול כמו שאני סבלתי, ואני לא רואה את עצמי גורמת למישהו חסר אונים צער שכזה..
אני עושה הכל בשביל להצליח בחיים. אני עובדת קשה, אני קוראת ספרים, אני תכף מתחילה ללמוד ואני מרגישה שכל יום טומן בחובו התקדמות.
אני אעשה הכל בשביל להיות עשירה ואני יודעת שגם אתרום בעתיד הרבה כסף לילדים חולים ויתומים. אבל אני פשוט לא רואה את עצמי.. אמא בעצמי.
התחושות שלי לגיטימיות? אתם חושבים שזה נורמלי? אשמח לעצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2024