מאסתי להיות בעמדה חלשה,לא בקשר כמעט עם אף אחד ומנסה להשתנות, לשאוף לקשרים חדשים?

העלתי כאן כמה וכמה שאלות לאורך השנים ובאופן יותר אינטנסיבי בתקופה האחרונה. מי שיידע לזהות אז יזהה. ראשית כול אני מדגיש... אני אף פעם לא דוגל בזה שבן אדם יפתח רחמים עצמיים... סיבה ראשונה כי גם ככה אף אחד לא מרחם על אף אחד בעולם הזה... וגם אם במקרה כן אז תמיד זה יבוא עם תיעוד לרשתות החברתיות: "תראו איזה טוב לב אני" והסיבה השנייה והחשובה יותר אי שאסור לבן אדם להרים ידיים כי אז הוא נשבר וברגע שהוא מוותר נגמר הסיפור.
אז שוב אני מדגיש... אני יודע שמלא אנשים עברו ועוברים דברים לא פשוטים ואני לא בא לעשות תחרות "מי יותר מסכן" אני רק אספר עליי בשביל הרקע: אז ילדות לא פשוטה... בעיות רפואיות למינהן.. וסוג של שם לא טוב שיצא לי, ואנשים יודעים שישראל היא מדינה קטנה והמידע עובר. מפה לשם כמה שנים טובות כבר שאני לא עושה חגים עם המשפחה. בתקופה האחרונה גם כבר לא הולך לאירועים שמזמינים אותי. לא מוצא טעם בחיי חברה כשאנשים תמיד מתנשאים מעליי גם אלו שאין להם באמת על מה. וכאילו התחלתי ככה יותר להתבודד כי נמאס לי להיות ההוא שבא לבד לארוחת חג או לאירוע... כאילו צוחקים על זה שבתרבות שלנו הדוד הישראלי ישאל את האחיין מה עם חברה... אם דוד שלי היה אומר לי דבר כזה אני מסוגל גם לקלל אותו ולקום וללכת. בכול אופן... עניין של סוג של תדמית לוזר כזאת. למרות שגם עשיתי כמה מהלכים יפים בחיים וחוויתי סקס ואפילו גם קצת הגשמת.פנטזיות מיניות... ויש לי דירה בבעלותי ורכב ויש עזרה כלכלית מהמשפחה... עדיין עדיין... במפגשים חברתיים אני כול כולי דרוך ועצבני עד שפשוט החלטתי כבר לוותר על זה. יש לי חבר אחד טוב שהוא דתי שזה באמת בסגנון אחר מהחילוניים... היו לי גם הרבה ערעורים על חזרה בתשובה אבל ביינתים אני עושה מה שמרגיש לי נכון ממקום אותנטי ובגדול אני חילוני. בכול אופן... יצא לי שם של אדם רע כזה ואדם לא נעים אצל המשפחה וחלק מהחברים אבל הם לא היו בנעליים שלי. ומכאן אני תוהה... לשאוף.להכיר חברים בעבודה חדשה? עבדתי במקום שבו הייתי יותר מידיי זנב לאריות ולא התחברו אליי. להתחיל לקבל את זה שאני "הקטן" במפגשים חברתיים ומשפחתיים? להכיר דרך קבוצות בפייסבוק נראה לי מוזר.. אז אני אשמח שתגיבו בשביל לראות אולי תהיה תגובה עם הברקה.