הייי!
רציתי לשתף אתכם באנונימיות את מה שעובר עליי, כי אין לי אף אחד אחר .
יש מישהי, שאני מכירה מכיתה ז׳.
בחיים לא אשכח איך שהיא נכנסה לכיתה, הכי ביטחון, הכי מיוחדת.
לא משנה כמה זמן עבר ויעבור, לא אשכח לעולם את השיחות הראשונות שלנו.
לאורך כול החטיבה, אמא שלי לא התחברה אליה, היינו מבריזות משיעורים והולכות אליה הביתה, או פשוט יושבות במגרש של הבית ספר ומדברת על הכול. בדיעבד אני מבינה שזה לא כי הייתה ילדה ומושפעת, זה כי רק רציתי להרשים אותה. אבל זה היה קשר בילתי נמנע, הייתה בנינו כימיה מטורפת, ביום הראשון שהיא הגיעה לבית הספר באמצע השנה,התחברנו.
הימים שהיינו נוסעות באוטובוס לוקחות אוזניות, אוזנייה אחת אצלי אוזנייה אחת אצלה ושומעות שירים.
אהבתי אותה יותר מכולם, היא הייתה החברה שלי, בדגש על שלי, ואני נשרפתי ואני עדיין נשרפת לראות אותה עם בנות אחרות ושהיא צוחקת איתן ושהיא מנשקת אותן סתם ככה בבוקר טוב, כי כשהיינו בנות 12, התנשקנו פעם אחת, נשיקה של שנייה שהתנהגתי כאילו זה לא ביג דיל, אבל זה כן. אבל אם היא עושה את זה עם כול אחת, אני הייתי סתם, כלום.
ואז בסוף כיתה ז׳, הפסקנו לדבר וזה המשיך לח׳ וט׳ וזה כנראה ימשיך עוד לצערי. אבל אני מרגישה כאילו ה׳ לא נותן לי להתרחק ממנה.
תמיד יש איזו תוכנית מסוימת בלימודים שכוללת אותי ואותה או השנה למשל, שובצנו באותה הכיתה. ולא אכפת לי שהיא לא מדברת איתי, שהיא לא תהיהי שם לשמוח כשקורה לי טוב או כשלה קורא טוב
אני רק שמחה שהיא פה, ליידי קרוב בכיתה.
כשהתייעצתי על זה פעם אחת ואחרונה לנצח עם מישהי שאני מכירה
היא אמרה לי שאני לסבית, או שאני פשוט נמשכת אליה כי בעייניה האישה הזאת מאוד גברית, ואני שונאת את המילה הזאת.
היא בלב שלי, ואני יודעת שאני צעירה אבל אני גם יודעת שעם אף אחת אחרת לא ארגיש ככה והיא האישה היחידה שאוהב לכן אני לא יוצאת או אצא בהגדרות.
אבל אני חושבת עליה תמיד, ולפעמים,אני מקווה
שגם היא עליי.
רציתי לשאול מה דעתכם
האם זה לגיטימי בעינכם או הגיוני להתאהב באישה ועדיין לנחשיב את עצמי כסטרייטית ולאהוב גברים?
אני הבעיה? אני לא בסדר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות