בן 17 עם כמה נושאים שנורא מפריעים לי בחיים, מה לעשות עם כל אחד מהם?

חחחחחחח מה קורה? אני אנסה לעשות את זה כמה שיותר קצר.
אני אכתוב את זה בנקודות שיהיה יותר ברור
אבל תשימו לב שהכל מחובר וקשור אחד לשני, הכל כמו סוג של סיפור שהכל קשור זה לזה
אשמח אם באמת תקראו זה נורא חשוב לי, זה סוג של כל החיים שלי בתכלס

1. חיי חברה:
אני גר במושב, גר פה כבר כמעט 10 שנים, אחרי שעברתי בגיל קטן מהעיר הצמודה פה שגדלתי בה.
בשנה וחצי האחרונות המצב החברתי שלי במושב השתפר ממש בזכות עצמי, אחרי שרוב הזמן הוא היה די מעפן פה.
אבל הוא עדיין גרוע.
אבל עדיין אני מרגיש שאין לי פה את החברים שלי, וזה שזה מושב זה יותר מדגיש את זה, כי אנשים שגרים במושב זה קבוע כזה, אתה לא מתחבר אליהם, אז ביי, זה מה יש, אין פה כלכך אופציות. זה לא כמו עיר שתמיד יש אנשים חדשים להכיר וזה ממש מבאס.
לגבי הבית ספר, אני עכשיו בכיתה יב׳ ודי לבד, בכיתות ז׳ עד ט׳ הייתה לי חבורה, אבל בערך בתחילת כיתה י׳ אפשר להגיד שהיא די התפרקה.
אני כבר סוג של כל התיכון לבד, כאילו כן, אני ממש לבד, אני תמיד מרגיש את המבטים המרחמים האלה מכולם וכבר באלי לקבור את עצמי. לא נוח לי כל פעם לבוא. יש לי רק חבר אחד, אבל יש לו חבורה משלו ואני כן איתו אבל החבורה הזאת לא אוהבת אותי.
ואני גם לומד בבית ספר דתי שזה משהו שאני לא הכי אוהב, ורציתי כבר מכיתה י׳ לעבור לבית ספר חילוני בעיקר מבחינה חברתית, היו ימים לפני שנתיים בכיתה י׳ שהייתי בוכה בבית מרוב שהייתי לבד שזה מוגזם כי אני לא כזה בכיין.
אני באמת לבד, ממש
ומאז אני תמיד מנסה בבית ספר להתחבר ולהידחף אבל דיי כבר אני לא מסוגל יותר, אף אחד לא שם אליי ורוב השכבה הזאת באמת ילדים חארות ואני לא מהאלה שמתנשאים וששונאים את כולם סתם, אף אחד לא מנסה לדבר איתי ולא כלום
ניסיתי גם שנה בתחילת כיתה י׳ ללכת לתנועת נוער בעיר שלידי והאמת שהיה לי שם די נחמד, כאילו זה העביר לי את הזמן לכמה חודשים יפה אבל בחיים לא הרגשתי שם שייך, אבל תנועות נוער זה לא הכי אני אז עזבתי שם אחרי כמה חודשים
אני תמיד מנסה להכיר אנשים, תמיד, תמיד יש לי את הפוטנציאל הזה שאני מרגיש שאני רוצה, אני רואה מישהו ובאלי פשוט לבוא ולהגיד לו לה ״אתה נראה מגניב, בוא ניהיה חברים״ וזה מעצבן, אני באמת ״הכי כמו כולם״ והכי זורם והכי זה אבל אנשים פשוט לא מתחברים אליי, אני לא יודע למה.
יש לי חברים כזה במושב לדבר איתם ולצאת בשישי וזה אבל תמיד יש כאלה שהורסים לי תמצב רוח עם כל מיני הערות מעצבנות וזה גורם לי לרצות להיעלם ולא לבוא יותר. וזה באמת מה שקורה. אני כבר התמכרתי ללהיות לבד ככה שאני פשוט מבודד את עצמי מלא פעמים. יש מלא פעמים בשישי שאני לא יוצא.

2. זה שאני גיי: אני בארון מן הסתם והבנתי את זה בערך בתחילת כיתה ח׳, וכן זה קשה בפני עצמו אבל ברור שזה גם מתקשר למובן החברתי, כל הבנים שחברים שלי מדברים על בנות וזה ואני לרוב שותק ואם מנסים שאני אדבר אני סתם זורק דברים מהפה.
זאת כנראה אחת הסיבות שקשה לי להתחבר לאנשים, לבנים זה יותר מסובך, כי מאיזושהי סיבה הנושא העיקרי שהם מדברים עליו זה רק בנות. ואני ממש לא מהגייז בארון האלה שישחקו אותה סטרייטים וישנו את עצמם, אז אני פחות בקטע. אני תמיד מנסה לברור בפינצטה ולשים לב מי הומופוב או הומופובית קצת כדי לדעת לא להתחבר כדי שבעתיד שאם הם יידעו אז כאילו הם לא ידברו איתי.
אבל לאחרונה הבנתי שכדאי לי פשוט להתחבר עם כולם, כי בסופו של דבר אני רוצה להאמין שאנשים ייזכרו אותי בתור בן אדם טוב וזה לא יפריע להם שאני גיי כשהם יגלו.
אבל זה קשה רצח עדיין, אבל אני שורד עם זה כזה כי מה יש לי לעשות.
כרגע אני ממש מתכנן לצאת מהארון בפני קרובים שאני אכיר בצבא כי זו מסגרת חדשה שלא מכירים אותי בה, מקווה שזה מה שייקרה באמת.
וזה עוד משהו, אני ממש מפחד מהצבא, אני לא פרופיל קרבי אבל אני מפחד שכל הקשיים החברתיים האלה ימשיכו גם שם. אני גם חסר בטחון כי בקושי יש לי חברים וחוויות שחוויתי.

3. משפחתי דתי כזה: אז המשפחה שלי אפשר להגיד דתייה או מסורתית, לא יודע איך להגדיר את זה חחחחחחח
אבל אנחנו שומרים שבת קבוע מאז ומתמיד וזה.
ואני לא אוהב ומתחבר לזה בכלל.
כל פעם שאבא שלי אומר לי ״בוא לתפילה״, ״התפללת?״ ועוד כל מיני דברים בסגנון שפשוט כל פעם שאני ״עושה״ אותם אני פשוט לא רוצה. אני לא חושב שאי פעם באמת התפללתי, אני תמיד סתם מרפרף בסידור ולא עושה כלום.
אני סתם הולך לבית כנסת נטו בגלל אבא שלי.
ואין לי כוח לזה אני שונא את זה
הדבר היחיד שטוב בעניין הזה זו אמא שלי שהיא בכלל באה ממשפחה חילונית וזה אז כן היא יותר משחררת ממני בהרבה בקטע הזה אבל אין לי מה לעשות כרגע עם אבא שלי

ועוד משהו; אני רזה וכרגע אני לא יכול להתאמן בגלל שאני לוקח כדור מסוים ואסור להתאמן איתו. אז מה אני יכול לעשות? וגם בכללי זה מתקשר, לא באלי ללכת לחדר כושר תמיד לבד אני יודע שבתכלס הולכים לבד רוב הפעמים, אבל אני מתאר לעצמי שללכת עם חבר חברה זה יותר נחמד ומעביר את הזמן ונותן מצב רוח, ואין לי את זה

אז זהו בערך יש עוד דברים שהייתי רוצה לכתוב ואני מרגיש שכתבתי את זה קצת מבולגן ולא ברור כלכך, אבל בעיקרון השאלה שלי זה מה לעשות בכל אחד
מהנושאים האלה אם בכלל יש מה