זה בינוני לוותר על השלמת בגרויות ולימודים באוניברסיטה רגילה בגלל שהגיל מאוחר?

היי,
אני זקוקה לעצה כדי לראות אם יש עצה חכמה שעוד לא שמעתי ממעגל האנשים הקטן שבחיי.
אני ללא בגרות מלאה. ואני גדלתי בבית שלא נתן לי כלים מילדות איך לעבוד קשה ולהתמיד, או להציב מטרות ולאיזו סיבה, במיוחד שביליתי את רוב החיים בתחושת חוסר שייכות וחוסר משמעות. הייתי אז תלמידה טובה אבל חסרת מוטיבציה, ובתיכון תירצתי את זה בפילוסופיה וב״מרד במערכת״. לא חכם כמו שזה אידיאליסטי, יש אידיאל ואז יש מציאות. ובמציאות, יצאתי מהבית זמן קצר יחסית אחרי שהשתחררתי מהצבא, כדי שהסביבה שלי תהיה נייטרלית יותר ואוכל לחנך את עצמי, ואו לקבל השפעה חיצונית מאנשים נכונים. לרוב זה היה פשוט אני.
השלמתי כמה בגרויות, לא הצלחתי להשלים הכל כי לא ממש התמדתי, הגשמתי עוד קצת ממה שרציתי, וניסיתי להתחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, עברו כמה שנים ואני עדיין מתקשה למצוא את עצמי ולהבין מה אני צריכה לעשות. זה כל כך קשה לי להתמיד במשהו. בפעם הראשונה אני מרגישה שאני יכולה לעשות את זה, כי יש לי בן זוג שמאמין בי, והעתיד שלי זה העתיד שלנו, ואם אני מסוגלת לעבוד במשרה מלאה וגם לשכור דירה ולהחזיק את עצמי אז אני יכולה להתמיד גם בדברים אחרים כי הכל בראש, מה שאני אומרת לעצמי לא אמיתי. אבל אני נתקלת בהמון קושי ואני לא יודעת אם מה שהחלטתי לעשות זה הדבר הכי נכון, אפילו אם אני מדברת רק מתוך פחד. מפחיד אותי הזמן, ושאני לא אעמוד בו. בזבזתי כבר יותר מדי זמן, ואני לא רוצה להתחיל ללמוד לתואר בגיל מאוחר יותר. מה שהחלטתי לעשות וזה מה שהסביבה הקרובה חושבת שנכון הוא לתת בראש ולהשלים את הבגרויות שנותרו לי בעונה אחת, אח״כ לגשת לפסיכומטרי ואח״כ לאוניברסיטה בתוכנית סגורה גם אם זה יקח לי יותר זמן מהמתוכנן. ובסוף ללמוד בתחום המדע והמחקר.
אני מפחדת שלא אצליח לגשת בשנה הבאה לאוניברסיטה. את החומר המתמטי שאני מנסה להשלים אני כבר לא מבינה מהר כמו שהבנתי בבית ספר ויש רק שני מועדי מבחנים בשנה, עד שאני רוצה לגשת לאוניברסיטה מועד אחד ב3 חודשים הקרובים. אני לומדת לעוד שתי בגרויות חוץ מזה. שלא לדבר כמה מעציב אותי ומייאש לא ללמוד אותו דבר כמו פעם. אני מפחדת שלא אספיק להשלים פערים. אני מפחדת שלא אצליח בפסיכומטרי והחלופה תהיה מכינה שתקריב ממני הרבה בשביל מישהי שצריכה לעבוד ולשלם שכירות. האם זו באמת לוזריות, ותרנות ובינוניות אם אעשה משהו אחר? אני מרגישה לוזרית ובינונית גם ככה, כי אני לא סופר וומן ואין לי סופר בריין בשביל להצליח את זה ולעמוד בסטנדרטים שפוגשים את מה שיהיה הכי קרוב לאידיאל שלי בזבזתי יותר מדי זמן כבר.
למרות שאני לא יודעת איזה דבר אחר אני יכולה לעשות. ניסיתי את עצמי גם עם יועצת הכוונה פסיכולוגית.
ואני יודעת שזה שאני חושבת שאני צריכה ולסיים רק הכי מהר זה בעיה, ושלהתחיל ללמוד לתואר בגיל מאוחר זה בעיה, אבל אני צריכה שמישהו אחר יגיד לי את זה, שאפילו אם מאוחר זה הכי טוב לנסות שוב ושוב. או לחילופין, לשמוע ממישהו דבר מה חדש, שיהיה יעיל יותר להתקדם בדרך אחרת ולא להתעכב. אני רוצה לשמוע הכל שנכון בעיניכם.
המון תודה