היי
אני יוצא עם מישהי משהו כמו חודשיים, בחורה ממש חמודה ודי קרוב לטעם שלי. למרות שבראש שלי תמיד תיארתי משהו קצת שונה, גם ברמת המראה וגם קצת באופי, אני לא שוקל בכלל לעזוב. בסופו של דבר בקריטריונים של מציאות ולא של סרטי דיסני היא עשר מתוך עשר.
העניין הוא שכשהייתי בצבא כתבתי ספר בדיוני, ואז לא הייתה לי חברה... אז הכנסתי את עצמי בתור הדמות הראשית והחברה של הגיבור הייתה למעשה ההתגלמות של הפנטזיות שלי. בפועל הכתיבה של הספר הייתה כדי להפיג את תחושת הלבד שלי, כי אם אין חברה במציאות, אז למה שלא לדמיין שיש אחת כזו ולתת לה להלחם איתי בשדים ורוחות רפאים? כן, קרינג'י ברמות.
ספרתי לה שכתבתי ספר פעם והיא ממש רוצה לקרוא אותו, ברמה שהיא חופרת על זה, אבל היא לא מטומטמת, אחרי עשרים עמודים היא תבין על מי מבוסס הגיבור ומה החלומות שלו. מה שכן, כמה אנשים שמכירים אותי לא יותר מדי לעומק קראו וממש נהנו.
מה אומרים? לתת לה לקרוא או לא?
ומהצד השני: איך הייתן מגיבות אם הייתן קוראות משהו דומה שחבר שלכן עשה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות