כישלון בגיבוש מטכל. מה לעשות?

אני בן 19, מראשון לציון. בערך מגיל 16.5 התחלתי להתאמן בכושר קרבי, ואחרי משהו כמו 8 חודשים מוניתי לסמל הצוות שלי. כשהמאמן שלי התגייס למילואים לחצי שנה, אני אימנתי את הצוות שלי לימי סיירות וכולם עברו.
ביום סיירות הראשון שלי קיבלתי חובלים אחרי שהתאמנתי בערך שנה וחצי ליום הזה. זה שבר אותי. כיוונתי לגיבוש מטכל.
יומיים אחרי התוצאות חתמתי על שנת שירות במקום שלא מעניין אותי בכלל במטרה אך ורק לקבל יום סיירות נוסף. התאמנתי המון בשנה שעברה מאז היום סיירות הראשון שלי. היו לי שבועות בהם הלכתי לדיונות 3 ו4 פעמים, שבועות של 9 ו10 אימונים, שבועות של 60 ק״מ ריצה בשבוע. אינטרוואלים, נפח, ואימוני איכות ואימוני כושר קרבי וסימולציות ימי סיירות וגיבושים הביאו אותי ליום סיירות השני שלי מוכן וסוף סוף קיבלתי גיבוש מטכ״ל. הגיבוש הרגיש לא מאוד קשה והרגשתי בסופו שהגוף שלי יכול לספוג אפילו עוד יום. הגיבוש הלך לי טוב מלבד תאקל של אמינות פעם אחת עם המימיות בווסט, שם יצאתי באמת קבוק וביום הרביעי כאבה לי הבטן וכמעט הפרישו אותי רפואית. עדיין הייתי במיקומים של הרביעייה הראשונה ביום הזה. עליתי וועדות וקיבלתי בסוף שבוע ראיונות. אני ממש שבור מזה, זה באמת היה החלום שלי להגיע לאחת מהיחידות שיש בגיבוש, בעיקר לדובדבן ואפילו שעליתי ועדות הייתי איכשהו מהמעטים שלא שובצו באף יחידה.
לא יודע מה לעשות, האימונים האלה תפסו לי את כל החיים וכל כך רציתי כבר לעוף מהשנת שירות הזאת ולהתגייס. יש לי שבוע ראיונות עוד חמישה חודשים וזה ממש חרא שאני אצטרך להתחנן לאחת מהיחידות שם שגם ככה מעניינות אותי פחות שיקבלו אותי אליהן.
מילא הייתי איזה סוציומט לוזר כזה שזורק על חברים שלו כשקשה וכזה ששרד את הגיבוש, אבל אני ממש לא כזה לדעתי, נתתי את כל מה שיכולתי בשביל החברה והמדינה, התנדבתי וחינכתי את הצוות שלי למצוינות כמה שיכולתי ועזרתי להם בכל מה שיכולתי תמיד.
הכי כואב לי שתמיד אני אומר לכולם שעבודה קשה משתלמת ושאין דבר בעולם הזה שלא ניתן להשיג, אבל בסוף לא קיבלתי חצי ממש שעבדתי עבורו לדעתי. אני יודע שאני נשמע כמו מלשב פעור שחושב שמגיע לו הכל אבל באמת רציתי את זה..מרגיש ממש נבגד מהמערכת
אני מכיר די טוב את המערכת של מדור סיירות אבל אם בכל זאת למישהו יש איזה פיתרון או איזה רעיון בשבילי אני אשמח