פעם שניה שהתאהבתי באקס של חברה טובה, מה עושים עם זה?!

אז יש לי חברה הכי טובה מגיל 0, אמנם אנחנו ממש שונות זו מזו בהתנהגות ובמראה ובחברים שאנחנו מסתובבות איתם אבל בטעם בבנים לצערי אנחנו זהות לגמרי, אפילו שהיא מתאהבת בבנים בקלות ולי לוקח זמן- בסופו של דבר יוצא שאלה אותם בנים.
כשהיינו קטנות יותר, בחטיבה, זה לא כל כך הפריע כי אלה לא היו דברים רציניים ולשתינו לא יצא שום דבר מההתאהבויות האלה, אבל לפני שנתיים (תחילת כיתה י"א) היא נפרדה מחבר שלה והתיידדתי איתו מאוד במהלך מערכת היחסים שלהם (כחברה תומכת, לא משהו רומנטי בכלל!), ואיכשהו כשהוא נהיה פנוי יצא שהתאהבנו ואפילו יצאנו לכמה דייטים בלי שחברה שלי ידעה (כל כך כעסתי על עצמי אז).
בסופו של דבר נהפכנו לזוג ואמרתי לו שאני חייבת שהיא תדע ולא יכולה להסתיר ממנה ושזה לגמרי תלוי בה מבחינתי, היא נורא כעסה עליי ורבה איתי ולא האמינה שאני שוברת לה ככה את הלב אבל בסופו של דבר התרצתה והכל הסתדר.
באיזשהו שלב אחרי איזה חצי שנה אני והחבר ההוא נפרדנו גם כן ונשארנו אני והחברה הטובה שלי והבטחתי לעצמי שאני לעולם לא אתן למשהו כמו בנים להפריד בינינו.

ובאמת עמדתי בזה די יפה, היה לה חבר חדש והיא הייתה מאוהבת בו בטירוף, בחיים לא ראיתי אותה ככה, זה אפילו קצת עיצבן אבל פירגנתי לה, גם לי היה אז איזה קטע עם מישהו ויצאנו לדאבל דייטים והייתה תקופה קצרה אבל יפה.
עד שהחבר החדש שלה נפרד ממנה בטענה שהוא לא בנוי לזה וממש שבר לה את הלב, היא הייתה הרוסה ממש במשך כל השנה ההיא (י"ב) וכל פעם שהיא ראתה אותו היא בכתה לי אחר כך שעות. היא נכנסה לכל מיני סטוצים ושטויות כדי לנסות להתגבר וכלום לא עזר. בקיצור, ממש מסכנה, וכמובן שהייתי לצידה לאורך כל זה ושנאתי ביחד איתה את האקס הזה, למרות שהיא עדיין אהבה אותו ועדיין לדעתי גם היום, כששתינו כבר התחלנו צבא (ועדיין בקשר טוב!), היא מרגישה אליו משהו.

והבעיה היא שבמסגרת איזו עבודה לפני הצבא עבדתי איתו והתחברנו ממש והוא כזה בחור מדהים, אני מבינה למה היא כל כך שבורה בגללו! והוא מתייחס אליי ממש טוב, לא כמו שהוא היה איתה, הוא גם סיפר לי שהיא ממש עיצבנה אותו ואני נורא שונה והתפלא שאנחנו כאלה חברות טובות למרות השונות שלנו זו מזו. כמובן שסינגרתי עליה אבל זה החמיא לי.
ובלי לשים לב התאהבתי ממש ממש באקס שלה, שוב, אבל הפעם הרבה יותר והוא אקס הרבה יותר כואב עבורה ככה שהמצב מסובך בטירוף. עכשיו כשהתגייסתי אנחנו שומרים על קשר טלפוני ופה ושם אני רואה אותו במסיבות או דברים כאלה אבל אני תמיד עם חברה שלי אז לא נוצרת כמעט אינטראקציה בינינו ואני לא רוצה לתת לו ללכת והוא כל הזמן מציע להיפגש ואני די בטוחה שבקטע רומנטי אבל אני לא יכולה להיענות לו בגלל החברה!

אני טכנית יכולה לוותר על הקשר איתה, הוא אמנם טוב אבל לא כמו פעם, ואם היא תגלה שאנחנו ביחד היא בטוח תעיף אותי אבל לפחות אני לא אצטרך לראות אותה כל יום בבית ספר כמו בפעם שעברה, אבל כואב לי כי היא חברה באמת מהמעון ועד סוף התיכון וזה לא כל כך פשוט. מצד שני, בחיים לא הייתי מאוהבת ככה, ועם התקופה של הצבא ממש בא לי חבר לחזור אליו הביתה ובלי קשר- אני לא אהיה מסוגלת להמשיך להעמיד פנים עם החברה שאני שונאת אותו ולשמוע כמה היא אוהבת אותו. זה כואב מדי. אני לא רוצה לחיות איתה בשקר, אנחנו אף פעם לא משקרות זו לזו ואם כן אז החברות הזו לא שווה כלום.

מה אני עושה?!?!? ומה דפוק אצלי?! אני חברה גרועה?