פדופיליה, דיכאון, בקיצור רע לי... אני תמיד יהיה לבד כול החיים שלי?

שלום (אני מעדיף לישמור את הגיל שלי לעצמי)
אני יתחיל מההתחלה מהגן אני זוכר שהיו מציקים לי כול היום
אבל עוד איך שהוא היו לי חברים
המצב החמיר בכיתה א' שם הוחרמתי על ידי רוב הכיתה והשיכבה (חוץ מעל ידי 3 ילדים שהיו ממש טובים) השאר היתנהגו אלי כאילו אני מחויידק הם לא היו
לוחצים לי יד כי ''איכס מי יגע בו'' או היו מציקים לי סתם
אבל אני ברוך השם לא וויתרתי לאף אחד ולא השארתי חשבון אחד פתוח אם אף אחד שרב איתי
למדתי אם אותה כיתה עד כיתה ו'
ומשם עברתי לבית ספר חטיבה
הייתי תלמיד ממש טוב היו לי ציונים טובים (בין 3 המיצטיינים של השיכבה בבית ספר שמכיל 13 כיתות כול אחת מעל 32 תלמידים)
והמורים חיבבו אותי מאוד אבל התחילו שוב להציק לי ורבתי איתם ככה במשך שנה
נישארתי בבית הספר עוד שנה יום הלכתי יום נישארתי כי לא היתחשק לי לריב
עד שבסוף עזבתי לבית ספר אחר
כשהגעתי על היום הראשון ישר התחילו להציק לי ולריב איתי אני חושב שזה כי ניסיתי
ליהיות נחמד היו לי שם 4 חברים אחלה אנשים שבעולם אבל זה לא מנע ממני לריב איתם עד שיום אחד זה היתפוצץ ונתתי בוקס לפנים של אחד מהם וירד לו דם
הושעתי ל4 ימים והמנהל הגדיר אותי כאל ''עבריין'' ו''מסוכן''
טוב ככה זה נימשך שנה גם התחלתי לימוד איגרוף תאילנדי (מאז ולנצח)
אני בסוף עברתי כי הייתי הולך כול יום וחוזר כי רבתי וגם כי לא היה לי כוך לריב יותר
הבית ספר טען שאני מטורף ושאני הוזה שמציקים לי ושיש לי סכיזופרניה והפרעות נפשיות
הפסיכיאטרית ששלחו אותי אליה אמרה שאין לי שום סכיזופרניה ושאני תקין
עברתי למקום חדש הייתי תלמיד מיצטיין אין מורה שלא אהב אותי
למרות שהייתי אנטי לכול מה שהם (ימני קיצוני,לא צבוע ולא פרייר)
הכול היה טוב עד שהלכתי לגדנ''ע ושני ערסים מגעילים החליטו ''בוא נציק לו''
ואיתם גם סתם ילדים מבתי ספר אחרים שלא הכרתי בסוף אחד הערסים זרק עלי כובע ואני שפכתי עלוי שוקו
והעיפו אותי מהגדנ''ע הייתי ממש כועס על זה שלא יריתי בנשק בסוף (נשק זה אחד מהדברים שאני הכי אוהב,נשק לחימה מילחמות היסטוריה מכול התקופות)
חזרתי והחליטו להוציא אותנו לטיול ללונה פארק והבן זונה דחף אותי אותי החזירו לבית והסכימו לי לבוא רק אם ההורים שלי אינעל העולם ואני בסוף לא הלכתי
ביום הראשון של הלימודים נתתי לאותו אידיוט שתי אגרופים לאף לא חזקים
בכול זאת לא רציתי להיכנס למעצר על זה שעשיתי לו נוקאאות הם שלחו אותי לחדר אחר
אחרי שהייתי בחדר הבן זונה הישתולל ואחרי זה אלו שכול כך אהבו אותי השוו אותי לדאע''ש ולנאצים (כן ככה בידיוק אותם מורים שנורא ''האהבו'' אותי למרות שהיו כמה יוצאי דופן שנישארו אחלה) משם הם סירבו להחזיר אותי אם אני לא יעשה איזה איבחון אחרי חצי שנה שישבתי בבית הם הסכימו לקבל אותי לסניף אחר (אותם מורים ילדים שונים) אז הסכמתי וגם שם היו ילדים מבית הספר הקודם שלי שהציקו לי ואז לא חזרתי לשם יותר
אני התחלתי ליהיות דיכאוני
אני תמיד יהיה לבד כול החיים שלי?
חברים לא יהיו לי?
שירות צבאי אני לא ישרת כי אני יחד שיציקו לי ואני יתחרפן שם?
(זה הולך לכיוון הזה)
זה מה שמדאיג אותי כי כסף אני כבר יוכל לעשות
אני פשוט בן אדם פריק שהחברה יורקת אותו (שילוב מרגיז של גיימר די כבד ומנוסה,אמן לחימה,אוטאקו +עוד כמה דברים) ועכשוי בתוספת לכול
המצב הניפלא שלי גילתי על עצמי שאני פדופיל שנימשך לילדות קטנות
כמובן שלא סיפרתי לאף אחד
(לא עשיתי שום דבר לאף אחת אז תירגעו)
אני ביכלל חשבתי לפחות 4 פעמים על אם ליכתוב שאני נימשך לילדות קטנות
כי פחדתי שהמישטרה תבוא ותעצור אותי (למרות שתכלס אין להם סיבה אבל הוא כתב שהוא פדופיל אז בואו נעצור אותו)
הדבר הזה גורם לי רק לירצון ליתלוש את העור שלי מהפנים יותר אין לי ביכלל חברים
אני ממורמר כול היום כי אני חושב שלא אנשא לעולם (אני נימשך גם לנשים כמו כול בחור נורמאלי)
אבל הרוב זונות היום ובתולה היום אין וגם אם תיהיה אחת שתצחן בעיניי
היא תיבעט אותי ביגלל שאני פרקי לגמרי
אני ממש לא יודע מה לעשות כי את ישראל אני לא יכול לעזוב
כי מחוץ לישראל אני יהיה יהודי (שאו עדר מוסלמים יהרוג אותו או המון אירופאי זועם שמתעב מוסלמים יהרוג אותי) ובישראל אני יהיה אני (וזה יספיק כדאי לישנוא אותי)
באפריקה אני יהיה לבן ובאסיה אני יהיה האדם המערבי
המישפחה שלי כמה שהיא מקסימה לא יכולה לעזור לי
אם למישהוא יש רעיון איך ליפתור את החרא הזה אני ישמח לעצות
תודה