שלום לכם אני בן 19 בצבא משרת כחודשיים.
אני במהלך כל חיי לא ממש הייתי דומה לנוער הזה של היםו או בכלל לחברה של היום.
למשל בכיתה בכיתה ז ח שכולם התחילו עם המסיבות והכל אני לא התחלתי כי לא התחברתי לזה.
או עוד דוגמא כשכולם התחילו עם חברות פחדתי להישאר אחרון בלי חברה ולבד אבל עדיין לא הלכתי לזה כי לא הרגשתי מוכן. (אני מרגיש מפגר אחרי כולם).
זה רק דוגמאות שמתארות את מה שאני מרגיש כרגע. כולם עברו דברים שאני אל עברתי. וזה מרגיש לי מין הרגשה כזאת של חוסר התאמה.
בבית הספר תמיד ברחתי משם בגלל החברה לא אהבתי אותם הם היו נראים לי מרובעים מדי. עושים הכל כדי להשיג סיטאציות עם בנות ומתחנפים כדי להרגיש חלק ככה אני ראיתי את זה אז ברחתי. מרגיש לי מזה רע אני לא יודע איך לתאר את ההרגשה הזו של פיגור פשוט פיגור שנצבר.
בצבא בטירונות (עשיתי טירונות 02) תמיד קראו לי "הילד הטוב" הבנתם את ההגדרה? לא מעשן ולא שותה ולא כלום.
והייתי בכל הפלוגה היחיד שכזה! היחיד! וזה נחשב שם כדבר רע!
אני לפעמים תוהה אם זה בסדרד להיות ילד טוב!?
אבל אני לא עושה את זה כי אני רוצה שיחמיאו לי! זה פשוט אני! ואפחד לא מקבל אותי ככה! תמיד ירדו עלי בגלל זה! אני מלא בכעס בגלל שאני כועס על העולם על איך שהוא מתנהל. אני מצטער אם זה יצא לי מבולגן.
האם זה בסדר שאני "ילד טוב"?
זה בסדר שאני מפגר ולא מתקדם כמו רוב האנשים היום?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025