האם דרך הקשיים מצליחים לצמוח?

היי לכולם

בקצרה אספר, אני בן 32 אוטוטו ,רווק, תלאביבי,ויש לי סה"כ חיים טובים טפו טפו טפו.
עבודה טובה, דירה, משפחה תומכת וערכים טובים.

לפני שנה לערך חוויתי פרידה מהחברה, גרנו יחד שנתיים ולצערי לא הסתדרנו אז הוחלט לפרק את החבילה.

כיום יש לה חבר , היא מאוד שמחה וטוב לה, ( וגם אני שמח שטוב לה האמת )
למרות שבתוך תוכי כואב לי, וצורם לי שהיא התקדמה ואני עודני רווק - אני מרגיש שפיספסתי אותי עקב ההתנהגות שלי , והטעויות שעשיתי בעבר, וקשה לי להתנער מזה.
אני מנסה לצאת לדייטים , אך לצערי הם נמשכים ממש מעט ( דייט , או שניים ואז אני או הצד השני מבינים שאנחנו לא מתאימים מאי אלו סיבות - חוסר משיכה / אי התאמה של האישיות )

בגלל שאני רווק, ואין לי בעצם עם מי לחלוק את החיים שלי ( חברים - רובם כבר התחתנו והשאר בזוגיות - ולכן מרבית הקשרים נותקו )
יש לי חבר או שניים שאיתם אני יכול לדבר ולשפוך את הלב, אך זה לא מספיק לי, אני לא מצליח לשפר את הרגשתי, ומוצא את עצמי שפוף, מתעורר מוקדם בבוקר, חושב מדוע אני לא מוצא זוגיות אשר תמלא אותי ואני אותה.
יוצא לי פשוט להיות מתוסכל ממצבי " העגום " בפן הרומנטי. - אני רואה את כולם מתקדמים , מוצאים זוגיות, גרים יחד , ואני מרגיש שנותרתי מאחור ב " מירוץ הזה "

אמנם יש לי הרבה דברים שהתברכתי בהם, ואני מודה על כך יום יום.
אך עדיין , אני לא מרגיש אותם , לא מרגיש את הטוב שבהם , רק בגלל שאין לי זוגיות.
זה כאילו יש לי הכל אבל אין לי כלום.
יש לי ערכים טובים, אבל אין לי בת זוג לחלוק את זה עמה
יש לי דירה נהדרת , אבל אין לי לצד מי להתעורר.
אני מבשל נהדר, אך אין לי עם מי לשבת לאכול

שורה תחתונה, אני חווה המון קשיים של התמודדות - התמודדות עם המצב שבו אני לא במקום שבו ציפיתי להיות
הלבד הזה פשוט יכול לקרוע אותך מבפנים.
אני יודע שאני צריך להפסיק להתבכיין , ולהתחיל להתמודד וזהו.
אבל השאלה היא , האם דרך קשיים מצליחים לצמוח?
האם דרך המצב הנוכחי , שאני רווק, ובגפי , האם זה זה מה שיעצב אותי, ויגרום לי לצמוח? לצלוח קשיים?

לא קל לי , בכלל.
ואני מנסה לעשות דברים שיגרמו לי להרגיש יותר טוב

יוגה, ספורט , מעט מדיטציה, אך הם מועילים ממש מעט , ואם הם מועילים אז זה לפרק זמן קצר יחסית, ואז אחרי שבוע \ שבועיים או X ימים אני חווה רגרסיה למצבי ה " מדוכא "

הייתי אצל פסיכולוגית ( אפילו כמה ) - אך אחרי מספר לא קטן של מפגשים , פשוט ראיתי שאני לא חווה התקדמות , ולא מצליח להביא את עצמי למקום אחר בחיים.
אני יודע ששינויים זה משהו שלוקח זמן.

הכרתי אנשים שהם רווקים גם בגילי ה 35, אבל זה לא מעודד כלל - זה ממש "צרת רבים חצי נחמה " - אני לא אמור להתעודד מכך שאחרים נמצאים במקום גרום משלי , הרי בסופו של יום אני חוזר הבייתה, ללבד שלי , ושוכח את כל ה " רע " שאחרים חווים.


מה לעשות אין לי מושג , פשוט הייתי צריך לפרוק מעט , לשחרר קיטור, לאמר לעולם, " הלו , אני מוכן לשינוי , מוכן לבואה של מישהי שתעשה לי טוב , להקים איתה בית , משפחה איתנה , זוג דגים וכלב קטן "

והעולם ? מרגיש לי שהוא עומד על תילו ..



תודה לכל מי שקרא, מקווה שיהיה לנו המשך יום טוב