החתולה שאני כל כך אוהבת נפטרה בגיל 11, אני ממש ממש עצובה

קוראים לה מילקי, היא בת 11 והיא מדהימה. כשהייתי בת 3 אני ושני האחים הגדולים שלי הבאנו אותה מהשכנים, היא הייתה גורה פיצפונת וקצת מכוערת שמשלשלת ומקיאה, אבל מתוקה בטירוף. היא ליוותה את המשפחה 11 שנים וגדלה להיות חתולה מהממת. אמא שלי היא אחת של כלבים, היא אף פעם לא נתקלת בחתול שהיא אוהבת, אבל מילקי היא משהו מיוחד. היא מגרגרת, מלקקת, מתחככת... ואני יודעת שזה דברים שכל החתולים עושים, אבל תאמינו לי שהיא הרבה יותר מדהימה. היא ישנה איתי כל לילה על הראש שלי, היא מנמנמת על מזוודות, היא נעמדת עליי סתם ככה פתאום, היא קופצת עליי ממש כמו כלבים, היא מעבירה את הרגל הקדמית מעל האוזן בצורה כזאת חמודה, היא רודפת אחריי בלונים ומכוניות צעצוע, היא קופצת על הפסנתר ומנגנת, היא הולכת על המחברת הפתוחה שלי כשאני מכינה שיעורי בית, היא הולכת על המקלדת כשאני במחשב, היא יוצאת החוצה בשביל להכנס ונכנסת בשביל לצאת, היא מגרגרת כמו טרקטור... תסמכו עליי שאין כמוה... אבל אז היא חלתה והתחילה להשתין דם. עברנו מוטרינר לוטרינר שרק נתנו לנו כדורים שלא עוזרים. אחרי בערך חצי שנה היא הפסיקה וחשבנו שהיא הבריאה, אבל אחרי כמה חודשים היא הפסיקה לאכול ולשתות, היא צלעה, היה לה שק בבטן וגם הדם חזר... הבאנו אותה לוטרינר שאשפז אותה, הוא אמר שהיא ממש מיובשת כי אין לה תאבון בגלל שכנראה יש לה 2 גידולים סרטניים: ברגל ובדרכי השתן ואי אפשר לנתח אותה ולרפא אותה מהסרטן כי היא בודאות לא תשרוד ניתוח, האופציה היחידה שלנו הייתה להתפלל שהיא תהיה בסדר למרות שהוא גם אמר שהסיכוי שלה להתאושש הוא פצפון... ביקרנו אותה כל יום ב3 ימים שהיא הייתה שם וטמפרטורת הגוף שלה ירדה מ39 ל35... ביום השלישי החלטנו שעדיף שהיא תמות יפה בבית במקום שהיא מכירה בין אנשים שהיא אוהבת אז לקחנו אותה הביתה. היא הדרדרה מדקה לדקה, התכנון היה להרדים אותה למחרת אבל באותו ערב ראינו שזה חסר סיכוי והיא סובלת נורא מכאבים אז הרדמנו אותה כבר אז... שורפות לי העיניים מרוב בכי וכואב לי הראש נורא, אני כל הזמן חושבת עלייה ולא מפסיקה לחבק את הכלבה שנשארה בחיים. מיקמיק הזאת היא הגורה הקטנה שלי, כשכעסתי הייתי מלטפת אותה ונרגעת, אהבתי אותה כל כך ואני לא יודעת מה לעשות... תאמת שזה היה סוג של פריקה... אם הגעתם עד פה אתם דיי מדהימים :)