אני לא יכולה כבר עם הלימודים!

שלום, אני בכיתה ט׳ עכשיו והביאו לנו מלא עבודות להגיש אחרי החופש.. אני היום פתרתי קצת מהעבודה במתמטיקה אני ביקשתי עזרה בתרגיל שלא נלמד בכיתה רק כדי לוודא שפתרתי נכון ביקשתי מחברה של אח שלי שהיא בת 25 נראלי. אני ביקשתי ממנה עזרה רק לבדוק לי שזה תרגיל קצר ולא ארוך ומסובך והיא פשוט אמרה לי לכי תלמדי לבד אני לא יכולה לעזור לך תשבי על זה שעתיים ואל תפני אליי יותר. ואחר כך דיברתי עם אח שלי (בן 26) שנמאס לי כל הזמן להתחנן לאנשים שיעזרו לי בלימודים ושההורים שלי לא מלומדים ואין לי עזרה בכלל מאף אחד והחברות שלי בכלל לא לומדות באותו הקבצה (אני הקבצה א 5 יחידות) ושאני צריכה להידפק ושהחיים שלי יהרסו בגלל שאין לי עזרה משום מקום.. וגם אני לא יכולה לממן מורה פרטית כי אין את הכסף הזה.. אני לא רוצה להיות טיפשה.. יש לי עוד אח שהוא בן 28 שהוא ממש גאון ושהוא מנסה ללמד אותי כמה שהוא יכול כי גם הוא סטודנט והוא עובד גם ואין לו זמן ואני מנסה לא להעמיס עליו הרבה.. ולאח שלי שהוא בן 26 הוא גם לא כל כך יודע הוא יודע רק פיזיקה טוב ופיזיקה אני מצטיינת בזה אני לא צריכה עזרה בזה.. אני בכלל הייתי צריכה להיות טיפשה הציונים שלי בכיתה ו׳ כל מבחן במתמטיקה קיבלתי 14,44,34.. עד שהחלפתי בית ספר ובכיתה ז׳ המבחן בתחילת שנה עמד על נכשל והמורה לא וויתרה לי ובזכותה אני הצלחתי בחיים שלי הצלחתי להשיג ציונים 90+ ב5 יחידות עד עכשיו.. אבל אני מרגישה שאני מתאמצת יותר מידי אני בקושי ״חייה״ אני כל היום סביב הלימודים שלי ומנסה לעשות את כל המטלות שלי בבית ספר.. הממוצע במחצית א׳ הוא 94 בשנה הזאת בהתאמצות רבה מאוד .. אני תמיד חושבת שאם היו לי הורים מלומדים הם היו עושים הכל בשבילי הם היו מפנים בשבילי את כל השעות שלהם הם היו כבר מכיתה א׳ מלמדים אותי את לוח הכפל (את לוח הכפל לא ידעתי בעל פה עד כיתה ז׳) היו מלמדים אותי ידע כללי היו מלמדים אותי הכל .. וככה היה לי יותר קל בכל המקצועות.. אני בקושי יודעת דקדוק באנגלית (אבל אני 5 יחידות כי אני טובה באנסינים רק בזכות שאני שומעת שירים באנגלית) אני כבר לא יודעת מה לעשות ... ואני בתור ילדה שלא לימדו אותה כלום עד שמורה אחת התחילה ללמד אותי יסודות אני אעשה הכל למען ילדים שילמדו ושישכילו ואני אתן את הנשמה שלי בשבילהם כמו שאת אחיין שלי שהוא בן 5 לימדתי אותו לכתוב כבר מעכשיו בכתב דפוס ובכתב מעוגל למדתי אותו את כל העירי בירות של העולם בעל פה , למדתי אותו את ההתחלה של לוח הכפל, למדתי אותו משפטים באנגלית ובספרדית בעל פה , למדתי אותו את הABCD למדתי אותו לשחק שחמט, למדתי אותו להיות ציוני ולאהוב את הארץ. למדתי אותו את כל מה שיכולתי.. למה הקרובים אליי לא יכולים לתת את הנשמה שלהם בשבילי ועוד אחריי שאני כמו משרתת שלהם עושה את כל מה שהם אומרים? (סליחה שזה יצא ארוך)