רוצה להיות שחקנים כשאגדל, אבל מסתבר שזה הרבה יותר מסובך משחשבתי

אוקיי אז לא ידעתי ממש איפה לשים את השאלה שלי (באיזה מדור) אז פשוט שמתי אותה במתבגרים (בגלל הגיל שלי).
אז ככה, מאז שאני קטנה אני מאוד תאטרלית ודרמטית.
אף פעם לא הסתדרתי עם מקצועות ריאליים, תמיד המקצועות ההומניים היו הצד היותר חזק שלי בלימודים.
(ברמה של להיכשל במתמטיקה ולקבל 100 בספרות)
עכשיו אני בכיתה ט׳ ובשנה האחרונה עמדתי מול הבחירה של המגמות.
רוב המגמות בבית הספר של הן ריאליות (פיזיקה מחשבים, כימיה ביולוגיה וכולי) ומי שהצד החזק שלו הוא הומני יכול לבחור תקשורת או פסיכולוגיה או תאטרון.
ולא ממש מצאתי את המקום שלי בשום מגמה אחרת חוץ מבתאטרון.
עשיתי אודישן ועוד לא קיבלנו תוצאות ובאמת שאני לא יודעת מה אני אעשה אם אני לא אלמד תאטרון.
כל החוויה הזאת של בחירת מגמה גרמה לי להבין כמה אני באמת רוצה ללמוד משחק כשאהיה גדולה ובאמת לעבוד בזה.
אני יודעת שזו לא עבודה בטוחה בכלל ושאי אפשר לדעת מאיפה תבוא המשכורת הבאה וזה הסתמכות על המזל.
אני לא חייה באשליות שאני פשוט אטוס להוליווד ואהיה שחקנית.
אבל אני גם יודעת שהמקום שלי הוא לא בארץ.
אני מאוד רוצה לעבור לגור בחו״ל (יש לי דרכון אירופאי אז אני גם יכולה ללמוד באירופה בחינם).
אני מאוד מיואשת היום כל היום דיברתי עם ידיד שלי שגם רוצה לעבור לגור בחו״ל והבנתי שזה הולך להיות קצת יותר מסובך מפשוט לטוס לשם, למצוא דירה ולמצוא עבודה.
אני מרגישה מאוד מבולבלת מכל העתיד שלי ואני מפחדת שכשאני אשתחרר מהצבא אני פשוט אתקע בבית של ההורים ולא אמצא את עצמי בכלל.
אני לא רוצה להיות עוד מלצרית שמתקשה לסגור את החודש בתל אביב אני באמת רוצה לעשות משהו עם החיים שלי אבל שמעתי כלכך הרבה סיפורים על אנשים שניסו ובסוף גמרו בלי עבודה שזה מרגיש כבר בלתי אפשרי.
אני גם לא רוצה להיות עוד מישהי בודדה בת 40 שמספרת על איך יכלה להיות לה קריירה מצליחה כשחקנית בהוליווד אבל היא ויתרה עליה בשביל לא יודעת מה.
אני לא רוצה לוותר על החלום שלי אבל אני מפחדת שאני אבזבז שנים על לימודי משחק שלא ישתלמו בכלל.
*אני רק רוצה לציין שאם אני אבחר ללמוד משחק ההורים שלי כנראה לא יתמכו בי ואם אני כן אלמד בארץ אני אצטרך לממן את הלימודים בעצמי*
אני יודעת שאני רק בת 14 ו׳יש לי עוד המון שנים להחליט מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי׳ אבל השנים האלה יעברו בשנייה בלי שאני אשים לב בכלל וגם מזה אני דואגת.
אז מצטערת על החפירה אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות.