מפחדת מקשרים ומתקשה לסמוך

שלום לכולם. אני בת 20, אני יודעת שזה גיל צעיר אבל עברתי המון המון דברים בחיים. לא דברים שנתקלים בהם בסיפורים רגילים של בחורות בגילי.
לפני שנתיים היה לי חבר בן 23. הכרתי אותו בגיל 15. יצאנו שלוש שנים.
הוא נפטר מלוקמיה.
הבן אדם הזה דאג לי בתקופות הכי חשוכות בחיים שלי, אחרי תאונה קשה, אחרי מוות קליני ועוד הרבה. תמך בי בהכל והשקיע בי ללא סוף. מאוד אהבנו אחד את השני, אבל הוא אהב אותי יותר מכפי שאני אהבתי אותו. הוא תמיד נתן לי כסף (ההורים שלי גרושים ואבא שלי לא בתמונה בכלל, גם לא משלם מזונות וכסף זה משהו שאף פעם לא היה לי), קנה לי בגדים כי לא היו לי יותר מ2 חולצות בארון, דאג לי להכל וכמובן שכשהיה לי כסף נתתי לו כמה שיותר, הנתינה בנינו הייתה הדדית, תמיד תמכנו אחד בשני. כמובן שהיו לנו המון תקופות יפות ומדהימות אבל ברגעי המשבר תמיד היינו שם אחד בשביל השני. אני בחורה מאוד נדיבה ונתינה מבחינתי זה ערך עליון שלצערי לא קיים אצל הרבה אנשים, לא ברור לי למה.
אני חושבת שכסף זה רק אמצעי שנועד לעשות טוב ולא מטרה, כך שאם מישהו שאני אוהבת זקוק לעזרתי מבחינה כספית, אין שום סיבה בעולם שלא אעזור לו ולא משנה בכמה כסף מדובר.
בקיצור כמו שאמרתי, הוא נפטר.
לקחתי את זה מאוד קשה כמובן ולא יצאתי עם אף אחד תקופה ארוכה.
בחודשים האחרונים התחלתי להכיר כל מיני גברים. דרך השירות לאומי, דרך הלימודים, באמת טיפוסים שונים של גברים.
אין לי הרבה דרישות כעיקרון מבן זוג העתידי, כל מה שאני צריכה זה מישהו שאני אוכל לסמוך עליו. מתברר שהחבר הקודם שלי היה מלאך ואדם נדיר ומתברר שזה שאני נותנת את נשמתי לבן אדם ומוכנה לעשות הכל בשבילו, לא אומר שמותר לי לצפות לאותו הדבר.
בקיצור, מהנסיון הזה גיליתי שגברים הם קמצנים ולא ממש ששים ושמחים כשקורה משהו והחברה שלהם צריכה עזרה. שלא תבינו לא נכון, אני בחורה מאוד מאוד עצמאית, אני עובדת ב2 עבודות, יש לי עסק בבית שמימנתי לבד ביותר מ100 אלף שקל שחסכתי לבד ואני משתדלת לא להעזר באנשים. גם בדייטים אני בשום פנים ואופן לא נותנת לגבר לשלם עליי. מתעקשת ולא מוותרת לשלם, וזאת למרות שאני בתקופת לימודים ואין לי הרבה כסף, וזה בעיקר מהסיבה שלמדתי שגברים תמיד מתלוננים על זה שהם משלמים על דייטים, תמיד בוכים על מה שאשה קונה ובאופן כללי פשוט לא רוצים לתת מעצמם גם אם זה קשר רציני.
השאלה שלי היא כזו, אני צריכה מישהו לא רק לאהוב ושיאהב אותי, אלא מישהו שאני באמת אוכל לסמוך עליו שיהיה שם בשבילי כשאני צריכה אותו, כל חיי גדלתי בתחושה שאני לא יכולה לסמוך על אף אחד וכבר בגיל 10 דאגתי לעצמי ול2 אחיי הקטנים ואני לא רוצה להמשיך לחיות ככה, ואני לא רוצה לחיות עם מישהו שיעשה לי חשבונות על מה שאני קונה כי היה לי את זה כל חיי ואני לא רוצה לחיות עם מישהו שלא יפרגן לי. אתם חושבים שקיימים כאלה? כי באמת באמת כבר התייאשתי.
ואגב אני ניראית מאוד טוב ומתחילה ללמוד רפואה בקרוב לאחר המכינה, יש לי אופי מאוד נוח ובקיצור הרבה מה להציע, ואני לא חושבת שאני דורשת יותר מידי, או שכן?