נאנסתי בתור ילדה, יש לי הרבה טראומות מזה

היי.
אני לא רוצה שתתייחסו אליי בתור מסכנה, פשוט תגיבו פה איך אפשר להיפטר מהמחשבות האלה וגם לפרוק את הדברים שאף פעם לא סיפרתי אותם
נאנסתי בתור ילדה (לא ממש מעוניינת לדבר על זה בתור האונס, וכן הלכנו למשטרה וכל זה אז גם את זה אל תזכירו) עבר כבר הרבה זמן אבל עדיין אני מפחדת מאפילו לקחת חפץ ממישהו שאני לא מכירה מהפחד שאני אגע בו, אני לא מסוגלת לגעת באף אחד חוץ מאחים שלי ואבא שלי וגם איתם זה חצי חצי, אני פשוט הדחקתי את זה כל כך הרבה מהמוח שלי בצורה של "זה לא קרה זה לא קרה" אבל עדיין "רגע, את יודעת שזה קרה! למה את אומרת שזה לא קרה?" ואז אני דוחקת את הזכרונות עוד יותר חזק, וזאת מין מערבולת מוזרה שאני לא מצליחה להיפטר ממנה
המשפחה שלי שמה לב שאני שוב פעם עצובה בגלל זה אז הם רוצים לשלוח לפסיכולוגית של תקיפות מיניות בהסוואה שזה "יעזור לי להתאקלם בבית ספר חדש" (אני עוברת בית ספר) ואני לא התאפקתי וחיטטתי בשיחות של המשפחה שלי, אל תטיפו לי על זה מוסר
אני לא רוצה שיתייחסו אליי בתור משוגעת, אני כן רוצה שיעזרו לי אבל אני לא רוצה שירחמו עליי כי אני לא סובלת את זה, ואם אני אספר את זה זה יקרה תמיד.
אני מכירה את הפסיכולוג והייתי אצלו כבר פעם אחת והוא אחלה, אבל אני לא רוצה את זה. הוא די מוזר ואומר הכל ישיר וזה קצת מרתיע אותי שיזרקו לי את כל הבעיות שלי לתוך הפנים ויגידו לי "יש לך את כל האמצעים לפתור אותם, תעשי את זה" כי אני מעדיפה לא לגעת בפצע הזה יותר ולתת לו להיעלם עם הזמן.
אני בחיים שלי לא סיפרתי או דיברתי על זה עם אף אחד למרות שהמשפחה הקרובה יודעת מזה, ואמא שלי ניסתה ליזום איתי כמה שיחות בנושא עוד שהייתי ילדה אבל פשוט צעקתי עליה שתפסיק לדבר איתי על זה ושזה לא נעים לי
אני הוטרדתי מינית בשנתיים האחרונות משהו כמו פעמיים, אבל זה לצערי קורה לכל אישה.. קרה לי עוד הרבה דברים אבל הם לא בשלים, ואני לא מסוגלת לדבר על דבר שקרה לי בזמן האחרון.. אולי בעתיד
אני עברתי הרבה בחיים הקצרים שלי וזה לא רק זה, זה מפה ועד הודעה חדשה. אולי בגלל זה אני צריכה לקבל פסיכולוג? בן אדם נורמלי לא יכול לאכלס שליש מתוך כל מה שעבר עליי בחיים אצלו. לא הייתי מגדירה את עצמי חזקה, הייתי מגדירה את עצמי בתור מישהי עם הרבה מזל
אין לי מושג איך לסכם את כל החיים שעברו עליי, בתור תינוקת כבר חוויתי הרפתקאות.
החיים שלי לפחות לא משעממים, זה הצד החיובי בכל הסיפור הזה?
אני אחזור גם לנושא שהתחלתי איתו, אני לא מרגישה שזה מבדיל אותי מאנשים אחרים. אף אחד עד היום לא ראה את זה עליי, אולי זה כי החברה מטומטמת או כי שאני יודעת להסתיר את זה טוב מאוד
אני מתלבטת המון אם לשלוח את השאלה הזאת או לא, אם אתם רואים אותה : סימן ששלחתי אותה מאוד לא בשלה, אבל אני חייבת את העזרה שלכם כי אתם בסך הכל אנשים טובים שיודעים לעזור
אתם לא צריכים לדאוג לי כי אני חיה חיים רגילים כמו כולם, אבל עם עצב מידי פעם וצלקת נפשית אחת שאני כבר מוכנה לחשוף כי היא לא כואבת לי יותר אלא אם כן מישהו ידבר איתי עליה