חברה עם דימוי עצמי נמוך, מה לעשות?

יש לי חברה טובה מאוד שאנחנו ביחסים קרובים (היא חלק "מהחבורה שלנו" שבה נמצאות עוד שתי בנות חוץ מאתנו). אני חברה מאוד קרובה אליה. היא נוטה לרכל הרבה אפילו בין חברות ועל אנשים אחרים מבית- הספר שלנו בין אם זה על מראה חיצוני או על אישיותם. אך למרות זאת ל"מקובלים" שאנחנו לא שייכים לקבוצתם ואין לנו אינטראקציה אמתית איתם, יש לה סוג של הערצה אליהם ואם הם עושים משהו שלא נכון היא מגנה עליהם, היא גם מתלבשת בסגנון העכשווי או כמו שהם מתלבשים אפשר להגיד שהיא מנסה לחכות אותם וכשאנחנו עוברות לידם היא מעדיפה ללכת מהר יותר או להיות שקטה, אם אני מדברת לידם או כשאנחנו נמצאות קרוב אליהם היא אומרת שאני צועקת אפילו שאני לא (כי מתביישת שהם ישמעו אותנו). אותי הם לא מעניינים, אני לא אוהבת אותם ולא אכפת לי מה הם עושים. אני גם לא שואפת להיות חלק מהילדים המופרעים, השוביניסטים, השתיינים/ המעשנים, הרעשנים, הגזעניים ואלו שאין לי תחומי עניין או קרבה מבניהם (למרות שלא כולם כאלו- רק חלקם הגדול, ושיש שם כמה שהם ממש נחמדים) גם בגלל שהם לפעמים מציקים לי מסיבות מטמטמות: גזענות, זה שאני יודעת את התשובה הנכונה בשיעור, שלא אכפת לי מה הם עושים, שאני עומדת במקום הלא נכון, שאני לובשת את הדבר הלא נכון, שאני אומרת להם להפסיק שהם סתם מציקים למישהו בלי סיבה וכשאני אומרת למורה שהם מציקים לי.
ביסודי (לפני שהיינו חברות, אני הכרתי אותה רק מכיתה ז') היא והחברות האחרות שלי סיפרו לי הציקו לה הרבה וכינו אותה בכינויים במיוחד הבנים וזה יצר מצב שכמה פעמים מורים הסיעו אותה הביתה שלא יציקו לה בדרך הביתה, ירדו על התספורת הקצרה שהיא עשתה (בגלל זה היא לא גזרה את שערה מאז והיא תמיד עם שיער פזור, אפילו בשיעורי ספורט, טיולים ובשיא החום) וגם על משקלה והמראה שלה. הציונים שלה מתדרדרים, היא מבריזה משיעורים יש לה שיעורים שהיא לא מופיעה אליהם, מבריזה ממבחנים, לא מכינה שיעורים והציונים שלה על הפנים היא גם נמצאת בהקבצות הכי נמוכות שיש אצלנו.
היה לשכבה שלנו (ט') , טיול לפני שבועיים וחצי של שלושה ימים. בטיול היא סיפרה לי שהיא לא אוהבת איך שהיא נראית (מה שהיא סיפרה לי כבר כמה פעמים לפני הטיול), היא העירה על עצמה הערות על משקלה, סיפרה לי שהיא לא הולכת לברכה ולים כבר שנתיים בשביל שלא ישפטו אותה על המראה שלה עם בגד- ים ובטיול היא לא אכלה את ארוחות הבוקר והערב (2 כל ארוחה, בוקר וערב) ולא ישבה אתנו בחדר האוכל ואמרה שהיא כבר תואכל את החטיפים שלה למרות שאני לא חושבת שהיא אכלה משהו היא לא אכלה שם כדי שלא יראו אותה אוכלת וכדי שהיא "לא תשמין" אני ניסיתי לשכנע אותה הרבה פעמים לבוא אתנו אבל אני לא הצלחתי.
אני לא יודעת מה לעשות איתה, איך להעלות לה את הביטחון העצמי, לגרום לה להיות רצינית לגבי הציונים שלה (כנראה היא לא תתקבל למגמות שהיא רוצה, בגלל הממוצע מתחת לשבעים וההברזות שלה ויכול להיות שישימו אותה בכיתת מב"ר בלי חברות), שהיא תפסיק לשפוט את עצמה לגבי המשקל והמראה שלה (ואת האחרים גם לגבי איך שהם נראים ושוקלים) ולגרום לה לשים פס גדול אחד על כולם, בגלל שבסופו של דבר אם היא לא תפסיק עכשיו היא יכולה להמשיך להתנהג כך גם בתיכון, בצבא, בלימודים ובכל מקום אחר וזה לא בריא ונכון לחיות ככה את החיים שלך עם פחד ממה שאחרים יגידו ויחשבו עלייך. ובגלל שהיא חברה טובה שלי וחבל שהיא סתם תדפוק את כל שנות בית- הספר שלה על מחשבות ופחדים כאלו. אני חשבתי על לערב מבוגר אחראי אבל זה לא יעבוד כי היא לא תפתח בפניהם, אלא היא רק תתעצבן עליי כי אני "הלשנתי" ואני חושבת שרק שמישהו שקרוב אליה (כמוני) יוכל לגרום לה להיפתח לגבי זה ואולי לשפר את מצבה.
מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה להעלות את הדימוי העצמי שלה?