האם פרימיטיביות יכולה להגיע לאלימות? האם עשיתי צעד נכון?

אז ככה, נפרדתי מחבר שלי אחרי חצי שנה של זוגיות. בהתחלה הכל היה מושלם וראיתי עתיד איתו..ופתאום לאט לאט נחשפתי לרמת הפרימיטיביות שלו. יש לציין שהוא היה חשוף לגירושין מאוד מכוערים מצד הוריו ולבגידה של אביו באמו...וגם חווה בגידה בעצמו. ידענו שאנחנו מאוד שונים הוא מאוד פרימיטיבי ולא סומך על אף אחד ואני מאוד צריכה חופש ובכל זאת נכנסו לקשר כי התאהבנו. לאורך הקשר, הוא היה רב איתי על כל דבר...והיה אומר לי הרבה שאם אעשה ככה או ככה הוא יפרד ממני. אפילו ברמה שאם הייתי איתו בטלפון ומישהו מהעבודה היה מדבר איתי..היה מתעצבן שאני עונה לו. עשה לי סרט על כל דבר והגיב בצורה מוגזמת על כל שטות. נסעתי לחופשה עם כל העבודה שלי באילת לסופ"ש- היה אומר לי לא להצטלם עם החברים מהעבודה (רק אם זה עם המנהלים הוא מסכים כביכול), רב איתי כל הסופש בערך וכל שניה אמר לי לכי תהיי עם בנים בבריכה...ממש לא פירגן לי והרס לי את הנסיעה. גם אחרי שחזרתי..רב איתי על כל דבר...חיטט לי בפלאפון וראה הודעות והתעצבן שאחד החברים שלי מהצבא שלח לי הודעה של מה קורה ועניתי לו עם סמיילי מסמיק...התעצבן על הסמיילי. יום אחד היינו ביחד בבר חבר שלו ,הוא ואני...באנו לצאת מהבר והייתה ירידה ללא מעקה אז החזקתי לשניה בחבר שלו כדי לא ליפול (כי הוא כבר התקדם)..והוא ממש ממש רב איתי על זה ואמר שהוא מעדיף שאפול ואשבור את הראש ולא אעזר בחבר שלו (שזה היה בדיוק שניה ומי חושב על זה בכלל?!) . יום אחד ישבנו עם חברים של הוריי והבן שלהם שלמד איתי בשכבה ואז דיברנו על המורים שלנו ואז הוא התעצבן ואמר שאני מפלרטטת לו מול העיניים עם הבן שלהם. ואני כ"כ לא כזאת. עוד הרבה דוגמאות שהבנתי שהוא פרימיטיבי ושזה לא בשבילי. הוא מבחינתו שחברה שלו לא תצא מהבית עם חברות ורק איתו (כמובן שאני לא מוכנה לזה ואני בן אדם שאוהב חופש). הוא בעצמו יודע שיש לו בעיה..שהוא תמיד חושד ללא סיבה ולא מסכים כלום ורק סוגר את הבנות זוג שלו..ויודע שזה לא נכון וכך הוא מרחיק כל דבר טוב שיש לו בחיים. כל פעם שהיה אומר לי שהוא ישנה את ההתנהגות שלו הוא היה חוזר לזה תמיד. כל הסביבה שלי ששמעה על זה וגם אמא שלי אמרו לי להיפרד כי זה יכול להתדרדר ולהפוך בהמשך לאלימות. שכרגע אנחנו לא נשואים אבל כשאהיהה נשואה לו זה יכול להיות גרוע יותר והוא עלול לסגור אותי יותר ויותר. אז עם כל הקושי, נפרדתי..ואני באמת מבינה שלא אוכל לחיות כך איתו וזה צעד נכון לטווח הארוך..אבל לפעמים מהססת...עשיתי את הצעד הנכון?