המצב שלי לא טוב בכלל צריך עזרה בהכוונה להמשך הדרך

אני יודע שזה ארוך אבל לא רוצה להחסיר פרטים בסיפור,
כרגע אני חייל טירון במסלול קרבי (לא חי"ר). בעברי הייתי משחק כדורסל בצורה יחסית מקצועית, הייתי בדרך הנכונה וחשבתי להתחיל בקריירה, אך לצערי לפני שנתיים נפצעתי די קשה, קרעתי את הרצועה הצולבת והמיניסקוס ועוד כל מיני בעיות בברך. זה היה רגע שממש שינה לי את החיים, הייתי מתאמן כל יום במשך שעות, מבריז מבית הספר בשביל האימונים וויתרתי על חיי החברה שלי בשביל זה. לאחר הניתוח ממש רציתי לחזור לשחק בצורה מקצועית והשתקמתי יחסית מהר, לא הקשבתי לרופאים וחזרתי לשחק אחרי ארבעה חודשים במקום שנה (עשיתי שיקום ממש אנטנסיבי). זאת הייתה טעות ונפצעתי שוב, לפי הרופא לא קרה לי כלום כי הרגל שלי הייתה יציבה. מאז לא חזרתי לשחק כדורסל... התחלתי לחלום על יחידה מובחרת בצבא או על תפקיד טוב במודיעין, התאמנתי בשביל זה כל היום, נכנסתי לכושר מטורף, ובו בזמן עבדתי כדי לקבל מיונים למודיעין וליום סיירות, בגלל שהיה לי פרופיל 24 (לא כשיר לשירות זמני) לא קיבלתי מיונים לכלום. בסופו של דבר הצלחתי להעלות פרופיל רק ל72, לא קיבלתי יום סיירות ואפילו לא התגייסתי לחיר. זה היה ממש קשה (להרגיש את הכישלון בפעם השנייה) אבל התגברתי והחלטתי שלא משנה איפה אהיה אתן את ה100 אחוז שלי. התגייסתי לתפקיד "קרבי לייט", כרגע אני עוד מעט מסיים את ההכשרה, אני די מצטיין- אני רץ הכי מהר ומבחינת כושר אני הכי טוב שם
(כל הזמן שואלים אותי איך אני לא בסיירת או משהו) גם בשאר האספקטים של התפקיד אני בולט, אך אני מרגיש שאני לא ממצה את עצמי, אני חולם כל היום להגיע לשלדג, לא מפסיק לחשוב על זה. אז עשיתי מעשה וביקשתי להעלות פרופיל- בשביל זה הייתי צריך לעשות בדיקת mri כדי לבדוק שהכל תקין והכל תקין לא?
כשראיתי את התוצאות אצל האורטופד חשכו עיניי... מסתבר שיש לי קרע מלא ברצועה צולבת, המיניסקוס שלי קרוע בצורה ממש חמורה ,יש לי שבר בברך (קשה להסביר איפה) ויש לי סיבוך מהניתוח הקודם (תעלה בעצם - חור בקוטר של 1.5 סנטימטר). מאז אני כל היום בהפניות- הרופאים לא כל כך מבינים איך אני הולך בלי כאבים (איך אני רץ ועושה הכל בעצם...). אני חייב לעשות שני ניתוחים- השתלת עצם מהאגן ושחזור רצועה ומיניסקוס. הזמן הכולל להחלמה מלאה הוא לפחות שנה וחצי...
כמעט העיפו אותי מהמסלול שאני נמצא בו עכשיו אבל ממש נלחמתי על זה ובינתיים אני נשאר עד סוף ההכשרה (מקרה ממש ממש חריג בדרך כלל אי אפשר ללכת עם פציעה כזאת ואין לי בכלל כאבים?!) ולאחר מכן אצא לר"ם ד'.
מצפה בפניי תקופה ממש קשה של שיקום ארוך ואינטנסיבי, כואב וקשה. במיוחד קשה לי עם זה שכל חבריי בינתיים מתקדמים בחיים שלהם כולם מצליחים ואני נשאר מאחור לבד בבית (חובלים,שייטת, יהל"ם, סיירת צנחנים ועוד...). החלום הכי גדול שלי הוא להגיע לשלדג וממש לא בא לי לוותר על זה. אני חושב על לחזור לצבא בעוד שנה וחצי ולהיאבק על יום סיירות- יש לי מוטיבציה וכח רצון ממש גבוהים ואני יודע שאצליח להשתקם אבל, עד שאתגייס מחדש כולם כבר ישתחררו מהצבא וכשאשתחרר זה יהיה בגיל מאוחר, אני מפחד לדפוק לעצמי את שאר החיים. כולם מנסים להוריד אותי מהחלומות שלי אבל נמאס לי לוותר כבר, אני יודע שרוב האנשים היו מוותרים ובוכים על מר גורלם וזה ממש מוצדק. אבל אני ממש רוצה להאמין שאני לא כל האנשים- שאני מעל הממוצע ושאם אני רוצה משהו אני אשיג אותו! אבל זה כל כך קשה ומסובך
מה עליי לעשות ? להמשיך הלאה? לחזור לצבא? לחזור לתפקיד עורפי בצבא ולוותר?
ואיך להמשיך מכאן?
תודה רבה.