ההורים שלי רוצים שאהיה נורמלי למרות שאני לא. ואני יודע שאני לא אף פעם לא אהיה. הם לא מבינים ולא נותנים לי להיות אני

שלום
קוראים לי נתן ואני בן 16
כעת אני אספר על עצמי :
מאז שהייתי קטן אני הייתי בכיתה טיפולית ואני הייתי רב מכות עם ילדים אחרים בכיתה שלי .
עכשיו אני בתיכון וסיימתי כיתה י' .
אפשר לומר שאף פעם לא הייתי ממש "נורמלי " . ( אם מוסיפים לזה את העובדה שאני שומע מוזיקת רוק כבד )
יש לי בעיות שליטה בכעסים .
המחשבות שלי על החברה ועל בני אדם באופן כללי הן לא "נורמליות " לפי מה שההורים שלי אומרים .
ועכשיו אני אסביר קצת על המחשבות שלי :
אני חושב שצריך לחולל שינוי בחברה שלנו , בגלל שבמצבנו הנוכחי רוב הסיכויים הם שבני האדם יובילו את עצמם לאבדון .
לפי איך שאני רואה את זה , נורמה \ שייכות לחברה היא אחד הדברים הכי טיפשיים , חסרי הגיון ומגוחכים שראיתי בחיים שלי עד עכשיו .
לא אכפת לי מה חושבים עלי . באמת שלא . זאת אומרת , אם אתה תחשוב כל הזמן מה אחרים חושבים עליך לא יהיה לך זמן לחשוב על עצמך ואתה תזניח את עצמך רק בשביל להראות טוב בעיני בני אנוש אחרים שאפילו לא אכפת להם ממך !
כאילו , מה הפואנטה פה ?
החברה רקובה מהיסוד . גם אם כן יש אנשים כמוני שיש להם דעה דומה לשלי והם רוצים לחולל שינוי אז צריך לעשות את השינוי הזה מתוך המערכת .
על מנת ליצור חברה טובה יותר אנחנו צריכים קודם כל להרוס את החברה הנוכחית וממה שנשאר מהחברה הישנה אנחנו נוכל לבנות משהו טוב יותר . אותו דבר בקשר לבני אדם : אם אנחנו רוצים לבנות את עצמנו מחדש אנחנו צריכים קודם כל להרוס את הגרסה הקודמת שלנו על מנת ליצור גרסה חדשה של עצמנו .
גרסה טובה יותר , שבה לא אכפת לנו מה אנחנו לובשים , ולא אכפת לנו מה חושבים עלינו ובמקום להתמקד בעצמנו אנחנו נתמקד יותר בלעזור לאחרים .
נשמע מוזר כזה מגיע ממישהו כמוני שמרוכז רק בעצמו נכון ?
אבל העולם לא עובד ככה , נכון ?
אומרים שאם אתה עומד לבד נגד כל העולם אתה תמיד תפסיד . מלמדים אותך מגיל צעיר להיות כמו האחרים . להיות נורמלי . לא להיות שונה מאחרים כי אז ירחיקו אותך ואתה לא תצליח בכלום והחיים שלך יגמרו בזבל .
אני חושב שבני אדם שאומרים את זה (כולל ההורים הארורים שלי ) הם בני אדם שצריך להיפטר מהם . או לפחות ללמד אותם לחשוב עם ראש יותר פתוח .
ההורים שלי , כמו שאתם יכולים להבין מזה הם גם , כמו האחרים , בני אדם נורמליים .
אני ?
כן , ממש שיא הנורמליות (אמרתי את זה בציניות )
מצדי ההורים שלי יכולים ללכת לעזאזל . ואני מתכוון לזה ברצינות . לפעמים אין לי כוח אליהם בכלל .

זאת אשמתם שיצאתי ככה . אם הם חושבים שהם יכולים לתקן אותי אז הם יכולים
ואני דווקא שמח להיות כמו שאני עכשיו .
אי אפשר לתת אמון בבני אדם . הם תמיד יבגדו בך ויתקעו לך סכין בגב .
אני רואה את עצמי בתור אאוטסיידר שרוצה לנתק את עצמו מהחברה .
ההורים שלי אומרים לי לפעמים שהם ישלחו אותי לבית משוגעים אם אני לא אהיה נורמלי . אני לא יודע אם הם מתכוונים ברצינות או סתם אומרים את זה בשביל לנסות להפחיד אותי , כי אם כן אז הם לא כל כך הצליחו .
יש לי פוביה ממשהו (אני לא הולך להגיד מה )
אתמול אני ואבא שלי הלכנו לבנק בשביל להוציא 500 יורו בשביל הטיסה לליטא שתהיה בשבוע הבא .
היינו צריכים לעבוד ליד משהו בדרך לבנק ועשיתי מזה סצנה . בכל מה שקשור לפוביה הזאת אני תמיד עושה סצנה למרות שלא בכוונה . אני פשוט לא שולט בזה .
ניהלתי הרבה שיחות עם אבא שלי בקשר לנורמה ומה אני חושב על החברה אבל הוא כמעט אף פעם לא מתייחס אל מה שיש לי לומר . איך אומרים ? "נכנס לאוזן אחת ויוצא מהאחרת " .
אני מושפע מאוד מכל מיני מאמרים באינטרנט שאני קורא , בנוסף גם ספרים וסרטים .
לעתים רחוקות אני חושב שאני רוצה ללכת לעזאזל . אבל זה בעיקר בגלל שאין לי עם מי לדבר ואז אני חושב שאני מתחרפן .
אבל מי אמר שקצת שיגעון ופרנויה יכולים לגרום לך נזק ? אני חושב ההפך : לפעמים זה יכול גם לעשות טוב ואז אתה גם תמיד עומד על המשמר למקרה שיקרה משהו .
השאלה שלי היא : איך בדיוק אני נשאר "לא נורמלי " כמו שאני עכשיו בלי שההורים שלי יעירו לי הערות כל הזמן ?
אם הייתם פוגשים אותי ברחוב מה הייתם חושבים עלי ?