לא יכולה לסבול יותר את אבא שלי, בא לי למות

מאוד קשה לי לכתוב את זה אבל זה המציאות בה אני חייה המציאות הכי כאבת ...
אז ככה אני גדלתי בבית מסורתי דתי כזה כשהייתי קטנה הכול היה לי מושלם עד שאחי הקטן נולד אז הייתי בת 5 דפקו לנו בדלת שוטרים והיה צעקות ובלגן אחרי תקופה העיפו אותנו מהבית בגיל שש גרנו אצל סבא וסבתא מצד אמא אני זוכרת איך אמא הייתה בוכה ורק בוכה סבא וסבתא עשו הכול כדי שלא ניראה את זה אבל אני תמיד ראיתי ושמעתי הכול ....
מילדה שמחה נהפכתי לילדה עצבוה ועם מטענים כבדים על מי על ההורים שלי כעסתי שמילדה עשירה יחסתי עם בית 5 חדרים עם הדברים הכי משוכללים נהפכתי לילדה שאין לה כלום אחרי תקופה בערך גיל 8 סבא שלי נפטר אני זוכרת את היום בו חזרתי מהבית ספר ורואה את כולם שבורים ובוכים הייתי בשוק ואז בקשתי לראות את הקבר שלו אולי זה היה טעות ליראות בור עם חולת זה היה מזעזע מאוד אבל הוא היחדי שעוזר לי (מלמעלה)
אמא שלי אמרה שנעבור לבית אחר ואבא שלי כעס מאוד עלייה הוא לא רצה כי בטח הכול היה בחינם לא לשלם חשמל או מים הוא היה עובד בכול מני עסקים כושלים ואת העצבים שלו היה מוצאי עלינו מכות קללות הכול אני זוכרת פשוט את הכול זה לא נעלם ממני ילדה קטנה בת 8 הייתי צריכה לשמור על אחיי ואמא שלי יצאה לעבוד בנקיון בתים כדי לפרנס אותנו זה קשה לשמור על 2 ילדים קטנים ולפעמים גם לא ללמוד ומה אבא שלי עשה ? שאלה טובה הוא כול לילה היה יוצא עם חברים ובבוקר יושן כמו אדם רווק אני ידעתי שמשהו לא בסדר בניהם וכשאמא שלי בקשה ממנו להיתגש הוא כמעט רצח אותה הוא לא הפסיק להגיד את לא תתגרשי ממני אני יראה לך מה זה אז היא לא התגרשה ותמיד הוא היה מרביץ כמו בהמה לא לאמא שלי ככה היא אומרת אבל אני יודעת שגם היא חטפה ממנו הוא הוא היה גונב לאמא שלי כסף כדי לקנות דברים ותמיד אמר שהוא לא מצליח בעסקיו רק בגללה כול הזמן הוא מאשמים אותה ..... הוא תמיד חי חיי לילה כזה
אף פעם לא ישן איתנו לילה שלם כמה שאני זוכרת עוד מלא מלא דברים מזעזעים אני לא רוצה לההיזכר בזה אפילו אני הכי גרוע זה שתמיד פשוט כול חיי המחורבנים האלה פשוט לא אהבתי אותו לא יכלתי להיסתכל עליו פשוט יש לי שקים מטענים כול כך כבדים תמיד אמרתי לאמא שתתגרש והיא אמרה לי שזה לא עניני גם אמא שלי דפוקה איך אפשר לחיות עם חיה כאזת??? נימאס לי משניהם אני רק רוצה לטובתה אבל אמא שלי אוהבת את אבא שלי מאוד מאוד עד כדי כך שאמרתי לך שאם היא לא תתגרש אני ילך לפנמייה ולא יראה אותה שוב אבל זה לא אכפת לה היא אוהבת אותו אפלו יותר ממני תמיד ידעתי את זה אבל הבעיה היא שבגלל שמגיל קטן לא למדתי הכניסו אותי לכיתה קטנה ואני מרגישה ילדה כושלת כי אחיי יותר חכמים ממני אני מאשימה את אבא שלי בהכול בגללו החיים שלי נהרסו הוא בהמה ואני בחיים לא אסלח לו אני כבר נסתי להיתאבד אבל אמא ראתה כאילו שאכפת לה ממני אני מה שכאב זה בכול התקופה עם אבא והמשברים אני תמיד הייתי לצדה כול הבכי הדמעות אני הייתי חזקה ועודדתי אותה ורק בלילה לבד הייתי נשברת כדי שהיא לא תיראה ומתי שאני צריכה אותה היא לא שמה כול פעם שנסתי לדבר איתה היא ברחה רק כדי לא לשמוע אותי אז למה לעזזל היא לא נתנה לי להיתאבד למה ..
אולי בגלל שהיא יודעת שאני שונאת את האדם הזה שהיא ככ אוהבת אני שונאת אותם כול אחד סוג של בגד בי גם חברות כולם מה שבטוח זה שלא יהיה לי שוב קשר אוהב כמו פעם עם אמא ובמיוחד לא עם אבא הזה וכול זה למדתי לכך שאני יהיה האמא הכי טובה לילדים שלי ולא יתן להם לעבור את כול מה שעברתי אני את כול המכות הקללות הצלקות הבכי והדמעות ..... אין לי כוח כבר אני מדברת רק עם סבא למעלה אני בטחה שהוא מקשיב לי ולא בורח
סורי שזה ארוך נסתי לקצר יש עוד מלא דברים איומים אבל אני לא יספר כי חפרתי מאוד
אני מקווה שתעזרו לי לפני שמשהו יקרה כי אני יודעת שאני לא יחזיק מעמד .....
תודה רבה מראש!!!