הראש שלי תמיד במחשבות על התאבדות, הכל פשוט רע

תמיד הסתכלתי על החיים בצורה שלילית, תמיד שנאתי אותם וחשבתי שכל דבר רע קורה לי, והראש שלי היה תמיד במחשבות על התאבדות .. אבל מה שאמרו שמי שמתאבד אז הוא יהיה בגיהנום, לא יודעת כבר במה להאמין, ואם זה נכון .. למה שאני אהיה בגיהנום ? אני סובלת פה! למה שאני אחיה מקום שאני לא רוצה לחיות? שאני אחיה בכוח ?! אז חבר של חברה שלי פשוט הראה לי את החיים בצורה אחרת, גרם לי לחשוב שהחיים לא כאלה נוראים .. הם היו רק מילים , והם השפיעו עליי מאוד, עכשיו אני יותר מעריכה את החיים, ומשתדלת לחשוב חיובי, ולהמשיך הלאה .. למרות שתמיד יש לי את המחשבות על התאבדות, ועל שנמאס לי ושאני לא רוצה לחיות ואין טעם לחיים האלו .. אבל משהו עוצר אותי ואומר שזה לא פתרון, שהכל יעבור ושזה רק עניין של זמן ושאם אחשוב טוב יהיה טוב .. אבל באמת שנמאס לי! איך אפשר לחיות בחיים שהמשפחה שלי מה שהם יודעים זה לצעוק! ואמא שלי שלא מבינה אותיי, ואחותי שאני תמיד רבה אייתה, ושאח שלי עושה להורים שלי תמוות .. וכל יום לנקות ולשטוף שזה כבר נמאס! וזה שאין לי חברים, שאני יוצאת עם "חברות" אז אני פשוט אוויר כמו שבאתי עם חברה לבית של חברה אז היא אמרה רק למי שבאתי איתה שהיא תבוא אליה .. והיא אמרה בזה שאני לא אפגע "שתיכן תבואו" אבל התכוונה רק אלייה .. אני כבר לא יודעת מזה חברה בכלל, כי בחיים לא הייתה לי חברה .. ובגלל זה אני רגילה להיות לבד, בודדה .. ופשוט להתחנן לד' שייקח אותי כבר! ואני כל יום שואלת למה ? למה אני חייה ? למה לא מתתי שיכלתי למות בשקט? החיים ממש לא מתנה :/ ובלימודים ? פשוט גרועה .. לא מצליחה, שום ציון טוב לא קיבלתי מ40-60 .. ואני עוד בי"א ובגרויות .. אין לי מושג איך אעבור אותם בכלל .. אני פשוט מרגישה מיותרת בעולם הזה, לא מספיק כל מה שעברתי בחיים, הניתוחים, ומשהו מיני שלא בא לי לדבר עליו .. כמה אפשר להיות ככה ?! אני לא רוצה פשוט לא רוצה לחיות! לא משנה כמה אחשוב חיובי וכמה אחייך וכמה שאתעלם מהכל ואמשיך הלאה .. לא יעזור כלום! אם כל השנים האלו רק סבלתי, אז עכשיו לא ?! לפחות כלב מישהו שיהיה איתי .. אבל לא, מה ציפתי ?! שההורים שלי ירשו ? הם לא מבינים אותי בכלל .. רק אח שלי הגדול מקבל מה שהוא רוצה! נמאס ליי .. אני לא יודעת מה לעשות, איך להמשיך תחיים האלו, איך להמשיך לשחק אותה תמיד שהכל בסדר .. שהכל פשוט רע :(