התמודדות יומיומיות, מרגישה שמרוב דאגות ומחשבות ותסכול אני לא אצליח להתמודד

היי, האמת שאני חושבת שאני בדיכאון ולא יודעת כיצד לצאת מזה, אני סטודנטית לתואר ראשון, לאחר שעזבתי לימודים קודמים כי לא אהבתי אותם, רק זה מרגיש לי מתסכל שבזבזתי זמן רב. אני מאוד אוהבת את הלימודים באוניברסיטה אך המבחנים מאוד קשים ויש לי חרדה, היסטריית מבחנים. אני פשוט הופכת לבחורה אחרת, לא מדברת, עצבנית, דפיקות לב, לחץ, תסכול, חוסר בטחון, וכתוצאה מכך הציונים שלי עוברים ואני עוד יותר מתוסכלת עד שלפעמים בא לי לעזוב את הלימודים בכלל.
לצערי או לשמחתי העבר שלי היה כבד וכרוך בקשיים רבים שמולם התאמצתי להתמודד בהצלחה, לכן רק עכשיו יש לי מעין סגירת מעגל מבחינה נפשית, רק עכשיו שאני יושבת לבדי לפעמים אני מתחילה פשוט לבכות על מה שחוויתי ועברתי וזה גם מאוד מקשה עלי להתמודד עם המציאות והקשיים היומיומיים. חשוב לי לציין שהייתי אצל קאוצ'ר על מנת לנסות להתמודד עם חרדת המבחנים שלי בצורה יעילה ותקינה. בהתחלה זה עזר אך כשסיימתי את הטיפול זה שוב חזר, אני יודעת שזו עבודה עצמית בלבד, אבל משום מה אינני מצליחה. ועוד מבחן ועוד מבחן עובר והציונים לא עולים והדרך הופכת להיות קשה יותר.
מבחינות אחרות בחיים, ההורים שלי גרושים, אמא שם ואבא שם, אני לא בקשר יומיומי אתם. אני ובעלי בונים הכל מאפס ואף אחד לא עוזר לנו מבחינה כלכלית. שזה עוד יותר קשה כי בינתיים אנחנו רק במגמת חיסכון וזה ניראה כאילו זה לא מתקדם לשום מקום, כי כל מה שחוסכים זה לא מספיק בשביל לקנות/לרכוש בית.
בעלי בנוסף לכך כבר רוצה ילדים, הוא בן 30 ואני בת 25, ואני פשוט לא מבינה איפה אכניס ילד לחיים? עם הלימודים? עם העבודה? אין לי זמן אפילו לעצמי או לחברות.
יתרה מזאת, מעגל החברות שלי ירד לטמיון כי אני עסוקה בלימודים, בבעלי, בעבודה, ואין לי זמן לפנאי עבורי. יכול להיות שאני מתרצת אך אני לא מסוגלת לעשות הכל....
ללכת לעבודה- לסיים ולהתחיל לבשל- לאחר מכן ללכת ללימודים- או ללמוד בבית- כל העשייה הזו נגרמת רק בשעה תשע או עשר בלילה. ואני יודעת שאני חייבת להוציא אנרגיה בדרך מסוימת. לעשות ספורט או כל דבר אחר אבל מתי?
לפעמים אני מרגישה שמרוב דאגות ומחשבות ותסכול אני לא אצליח להתמודד בהצלחה. ולפעמים אני אפילו חושבת על לנסות לשים סוף כי החיים עבורי היו קשים וממשיכים, אני מרגישה כאילו אין אור בקצה המנהרה.
אני לא רוצה לחזור שוב על דברים בשנית אבל לאדם שאין חברים, שכל החיים עבר דירות ממקום למקום לא יכול להצליח לבסס את עצמו, כל החיים עד עכשיו הייתי מאוד אדם שלילי וחסר אופטימיות ואני רוצה לעשות שינוי אבל מבחינה נפשית זה מאוד קשה. אפילו בעלי כל הזמן אומר שהוא יעזור לי והוא עוזר, אבל עושים שיחה, מדברים, ושוב חוזרים לשגרה שלנו אז שוכחים או לא מספיקים.
אשמח לקבל מילים חמות ודעות מה עליי לעשות בשביל להצליח בחיים ולא ליפול לתחתית, לסוף הדרך?