הוא שבר לי את הלב, לא יוצאת מהמיטה כבר חודש

היינו ביחד תשעה חודשים. הזוגיות שלנו הייתה זוגיות מדהימה, יציאות באופן קבוע באמצע שבוע וסופשי שבוע, נסיעות לצימרים, אני הכרתי את החברים שלו והוא את החברות שלי. הוא היה בן בית אצלי, וכך גם אני אצלו. הוא בן 21 ואני אוטוטו בת 18.
לא חשדתי בכלום, לא היה לי במה לחשוד, הוא היה באמת נטו שלי, תמיד איתי. לא מסתיר ממני שום דבר ומספר כל מה שעובר עליו ביום- יום.
באמת שלא יכולתי לבקש יותר טוב מזוגיות כזו.
אבל משהו כנראה השתבש בדרך..
לפני חודשיים נסענו ביחד לאילת, היינו צריכים קצת חופש. הוא בדיוק השתחרר מהצבא, ואני סיימתי בית ספר. רצינו קצת לברוח מהשגרה של שנינו.
הכל היה מושלם, הוא היה הראשון שלי.
סמכתי עליו בעיניים עצומות, וזו כנראה הייתה הטעות שלי.
אחרי שחזרנו מאילת, גיליתי דרך חברה משותפת של שנינו שהוא בגד בי.
לא יודעת מתי זה קרה, אבל הוא בגד בי.
כמובן שלא הסקתי מסקנות וישבתי לדבר איתו, רציתי שזה יהיה בדרך הנכונה ולא לתת לאנשים אחרים להתערב לנו בזוגיות.
התנהגתי כרגיל, לא בכיתי, וטון הדיבור שלי היה רגוע ושקט.. בזמן שאני נשרפת מבפנים.
אני זוכרת את החמש דקות האחרונות של השיחה, הוא חיבק אותי חזק לפני ששאלתי את השאלה, נישק אותי ואמר לי שהוא בחיים לא אהב מישהי כמו שהוא אוהב אותי.
שאלתי אותו, אולי לא בתזמון כל כך מתאים אבל כבר באמת שלא יכולתי להתאפק, הייתי חייבת לדעת.
שאלתי אותו בלי ללכת סחור סחור אם הוא היה אם מישהי אחרת בזמן שהוא איתי.
בהתחלה התגובה הראשונית שלו הייתה הלם, העיניים שלו נפתחו לרווחה והוא היה נראה מבולבל. הדיבור שלו הפך לגמגום והוא התחיל להזיע, הוא הכחיש הכל. ואמר שדבר כזה לא נעשה מעולם.
שאלתי אותו שוב, רציתי לבדוק תגובה נוספת שלו לעניין. ואז הוא השפיל מבט, והחזיק לי את היד בחוזקה, כאלו הוא לא נותן לי ללכת.
ואז הוא התחיל להגיד לי כמה שהוא מצטער, שהוא לא יודע למה הוא עשה את זה. שזה היה חד פעמי, והוא מתחרט על הכל.
באותו רגע, לא ידעתי מה לעשות, לא הבנתי מה בדיוק עובר עליי. חשבתי שהוא צוחק איתי, חשבתי שהוא לא רציני. איך יכול להיות דבר כזה? שבמשך כמעט שנה הוא חלק מהחיים שלי ואני חלק מהחיים שלו. כאלו, באיזה אומץ הוא הלך ועשה את זה?
לא הגבתי, ישבתי מולו כשהוא עדיין אוחז ביד שלי בחוזקה והקשבתי לו, הקשבתי לכל מילה שהוא אומר. הקשבתי להסברים שלו ולהתנצלויות שלו.
הייתי מנותקת, העיניים שלי התחילו להתמלא בדמעות והרגשתי שאני נחנקת, לא יכולתי לבכות מולו. בכל הזמן הזה שהיינו ביחד לעולם לא הראתי לו חולשה.
עצרתי אותו, ביקשתי ממנו שיסיע אותי הביתה. לא יכולתי להסתכל לו בעיניים.
הוא ביקש שאני אשאר, שאנחנו נפתור את הכל ביחד, ש"האהבה תנצח".
התעקשתי, וכמעט התחננתי לצאת הביתה. הוא הסיע אותי הביתה וקיווה שנמשיך לדבר באוטו, מה שכמובן לא קרה.
ברגע שהוא עצר את האוטו, ועוד לפני שהוא בכלל הספיק לשים לב, אני כבר יצאתי בריצה הביתה.
אני זוכרת כמה שהוא צעק, צעק שאני יעצור. הוא קרא בשם שלי וצפר לי, התחלתי לבכות.
עבר כבר חודש וחצי מאז, ובעצם עד היום, הוא לא מפסיק להתקשר, לשלוח הודעות, להתחנן שאני אתן לו הזדמנות להסביר את עצמו, עוד שיחה ועוד שיחה..
ואני מסננת. לא מסוגלת. הידיים שלי רועדות.
במשך חודש שאני נמצאת בבית, כמו מסכנה, בתוך המיטה.
שונאת את עצמי כל כך, שהבאתי לדבר הזה בכלל לקרות.
מתחילה להתחרט על הכל. על כל מה שעשיתי איתו, על כל מה שחוויתי איתו.
על בגידה אני לא סולחת וגם לא אסלח.
הוא השפיל אותי, ושבר את האמון שלי בו.
הוא שבר לי את הלב..
אני בוכה בלי סוף, יום ולילה שאני מייררת בבכי.
הוא כבר יצר קשר עם מי שרק יכול, ביקש מאמא שלי שתיתן לו להיכנס הביתה, שיוכל לדבר איתי.
אני אובדת עצות..
מה לעשות?