סתם מגזימה, תחכי שזה יעבור וזהו
קודם כל אני חייבת לציין שאני לא מהבנות שמסתכלות כל היום במראה, אני מסוגלת להעביר כמה ימים שלמים (לדוגמא בטיול) מבלי לדעת איך אני נראית.
כל הפנים שלי היו חלקות כמו שיש עד לפני כמה שבועות, שאז התחילו להופיע כמה פצעים שטוחים ואדומים על הלחי השמאלית. אני מסתירה אותם במייק אפ מאוד נקודתי, משמע יש לי "כתמים" של מייק אפ במקומות של הפצעים. הרבה אנשים אומרים לי שאני יפה, ושהפנים שלי מאוד חלקות וחברות שלי מקנאות בי שאין לי פצעים.
לא יודעת למה, אבל הכמה פצעים הקטנטנים האלה מערערים אותי כל כך. אני רגילה להיות עם פנים חלקות ועכשיו פתאום אני לא בדיוק כזאת.
אני נכנסת ללחץ, מתה שהימים בבית ספר יעברו כבר ושאחזור הביתה לשטוף את המייק אפ (אם הוא נשאר הרבה זמן על הפנים, זה מאיט את היחלמות הפצעים), ממש מתפללת שהפצעים יעברו לי ושהכל יחזור להיות כמו פעם.
אני מרגישה מאוד מכוערת, ומנסה כל הזמן לגרום למי שאני מדברת איתו להסתכל לי רק בעיניים ולא בפנים. נמנעת מלהסתכל במראה בצורה אגרסיבית - מכסה את המראה במגבת כשאני מצחצחת שיניים.
מסתכלת בתמונות מלפני שבועיים שהצטלמתי בלי מייק אפ מול שמש חזקה והפנים היו חלקות כמו פנים של תינוק.
אם תסתכלו עליי כלפי חוץ לא תבינו על מה אני מדברת, כי באמת שהפצעים האלו כמעט בלתי נראים. אבל עליי זה משפיע כל כך!
רציתי לשאול איך אפשר לטפל בזה, ואני מתכוונת להיבט הנפשי ולא לפצעים עצמם.
וגם מתעניינת אם יש עוד בנות שמרגישות כמוני, או אפילו קצת?
והאם זה ממש חולני ההתעסקות בתפל במקום בעיקר?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025