הוא נפרד ממני מרחוק ושבר לי את הלב, לדבר איתו?

לפני חצי שנה הכרתי את האקס שלי, היינו בקורס ביחד והקליק בנינו היה יחסית מהיר.
היו כמה מהמורות בדרך, נפרדתי מהאקס לפניו אחרי כמעט שש שנים כי הבנתי שאני מעוניינת במישהו אחר, וגם מבחינתו מכיוון שמעולם לא היה במערכת יחסים לפני כן, ואני המנוסה שבנינו.
חשוב לציין שהוא לא כל כך יציב בהקשר הזוגי הזה, וכשהחלטתי שזה לא מתאים לי הוא חזר והשתדל 200%.
אני החברה הראשונה ״המשמעותית״ שלו, שנכנסה אליו הביתה והפכה להיות רצינית.
כבר מההתחלה ידעתי שהוא אמור לטוס למזרח לכמה חודשים- אבל בחרתי להישאר.
עברו חודשיים שהיינו יחד בלי הפסקה, ושנינו התאהבנו.
הוא הציע לי להצטרף אליו לחודש מהטיול, ושהוא יקצר עבורי- שלא ניאלץ להיפרד.
חודש לאחר מכן כבר היינו בחול יחד, היה מושלם.
הוא דאג לי ושמר עליי מכל בחינה אפשרית.
הבנתי שאני אוהבת אותו, והוא הבין זאת לגביי.
היינו בתיאום מוחלט.
כשחזרתי לארץ לראשונה הרגשתי משהו שמעולם לא הרגשתי- שזה הבן אדם שהייתי רוצה לבלות את שארית חיי.
בשבועיים הראשונים שחזרתי לארץ החלו לצוץ בעיות בשיחות שלנו, הוא לא היה מדבר איתי יותר מדי, ולא שואל לשלומי. היה טוען שכשהייתי שולחת לן תמונות שלי, זה היה מעיק לפעמים- זה שהוא לא מתגעגע אליי כמו שאני אליו.
העלתי את אופציה הפרידה, כי כל הזמן חיכיתי לתגובות חמימות ממנו שמעולם לא הגיעו.
הוא לא רצה שניפרד ואף התעקש ואמא שהוא ממש יתחרט אם זה מה שיקרה, שהוא מבין כמה הוא אוהב אותי מיום ליום.
אך בפועל שום דבר מזה לא היה נכון- כשהגיע להודו, הוא נעלם לגמריי.
הבטחנו ששנינו נשתדל אחד בשביל השנייה כדי שנצליח לשרוד את התקופה הזו, אבל הסוף יצא שרק אני השתדלתי, רק אני שיחררתי ולא דיברתי איתו למעט שהוא פנה אליי ובתמורה אפילו לא קיבלתי את היחס המועט שראוי לי.
ככל שהימים עברו זה הפך לגרוע יותר, ״הניתוק״ שביקש בכלל לא היה אמיתי, את רוב שעות היום בילה בפייסבוק ווטסאפ ומלבד שליחת תמונות שלו אליי, ושאין וויפי לא רשם ולא התעניין בכלום.
החלטתי שזה לא מגיע לי, ושאין סיכוי שאוכל להעביר ככה עוד חודשיים.
הצעתי את רעיון הפרידה והוא רשם לי שמבחינתו אנחנו פרודים, וכשיחזור ניפגש.
ושאם בא לי לדבר בזמן שהוא שם, זה בסדר גמור אבל זה תלוי בי.
אני סיננתי, כעסתי ונפגעתי. שהוא מעדיף לוותר על כל מה שהיה לנו.
לא עניתי להודעה, ואחרי כמעט שבוע הרגשתי שאני לא יכולה יותר. תחילה הרגשתי שחרור מהמצב העגום שהייתי בו אבל לאט לאט חלחלה לי הפרידה, והבנתי שהוא יותר חשוב לי מטיול שמעט מקשה.
פניתי אליו, ודיברנו בטלפון.
הצעתי לו שנחזור לנקודה שממנה הפסקנו, ושאני לא מצפה לשינוי, אך ורק לחכות שיגיע לארץ ונראה מה נעשה. הדבר היחידי והעיקרי שהיה חשוב לי הוא הנאמנות שלו אליי.
תחילה הוא טען כי ״הוא לא מרגיש אליי יותר״, מבחינתי זה קו אדום- אני לא אתעקש על בן אדם שלא אוהב אותי. ולאחר מכן הוא התחרט, הוא אמר שלא חשב על זה ופתאום הגעתי והצפתי את הכל.
הוא לא רצה לקחת החלטות נמהרות, ובעיניו שפשוט אשתדל לא לחשוב על זה ונראה מה יהיה כשיחזור.
התעקשתי שזה לא פייר להשאיר אןתי באוויר, שאני עדיין אוהבת ומתגעגעת וזוהי בקשה לא הגיונית עבורי.
הוא ביקש יום כדי לחשוב על הסיטואציה- יום למחרת הוא החזיר לי את התשובה הזאת:

יפה שלי, הניתוק הפיסי בנינו ממש מפריע לי לשחזר את התחושות... והשיחה בפלאפון, היא לחלוטין לא מכבדת...
אני לא רוצה להשאיר אותך בחוסר וודאות, אבל כרגע אין באמת משמעות לסטאטוס בנינו; לפחות עבורי.
הייתי רוצה להיפגש איתך כשאחזור, המחשבה לסיים איתך קשר בטלפון היא לא מתקבלת. כמו שאמרת, אין חלופה לממשק הפיסי.
האופטימל עבורי, היה להגדיר את המצב בנינו כהפסקה... אבל!
זה מובן לי שלא יהיה הוגן מצידי להשאיר אותך על אש קטנה... זה לחלוטין לא מכבד.
לכן, נכון לעכשיו הייתי רוצה שנגדיר את עצמינו כפרודים, וכשאחזור, יהיה מה שיהיה- הן מבחינתך והן מבחינתי.
החוויות שלי איתך היו משמעותיות ומעצבות; רצו הנסיבות, והן הובילו אותנו לאן שהובלנו...
המרחק והנתק ממש מקשים עליי להרגיש את מה שהרגשתי כשניפרדנו... כשהרגשות בינינו היו בשיאן.
חודש ממש לא פשוט עבר על שנינו, ולצערי, אני ממש לא מצליח לבטל אותו. ממש כאב לי וציער אותי שהייתה בנינו אי הלימה; ממש רציתי לאהוב ולהתגעגע, אבל המרחק והשוני בנינו ממש הקשו עליי.
אני באמת חושב שכל סטאטוס אחר מלבד היפרדות יהיה לא פייר מצידי, וזה למעשה, דווקא לא להיפרד, זה ״להשאיר אותך על אש קטנה״. השיח מרחוק הוא לא אמיתי, והצ׳אנס היחיד לשקם את מה שיש בנינו, הוא לחלוטין רק דרך מפגש פיסי, כמובן רק אם יסתדר לי ולך כשאחזור. מה גם, אני בטוח שזה ישאיר לשנינו מספיק זמן לעיכול (למרות שטענת שאין לך צורך בכך).
אני רוצה להאמין שגרמתי לך ליותר הנאה מאשר כאב, אבל נכון לעכשיו אני לא כ״כ בטוח. אני יודע שלגבי, החודש האחרון גרם לי לכאב. כאב פנימי שלי, וכאב מעצם הידיעה שאני גרמתי גם לך לכאב.

אני חושב שהפרידה הזו תעשה לשנינו רק טוב...

עברו כבר שבועיים וקצת, והוא לא פנה אליי .
מה אתם מבינים מההודעה הזו, ומה הייתם עושים במקומי?
אני משתגעת ואין לי שמץ של מושג איך להמשיך מהנקודה הזו.
הוא אמור לחזור עוד פחות מחודש וכל יום הוא יותר קשה מהשני עבורי.
התשובה שלו לא הייתה ברורה ועדיין השאירה מלא דלתות פתוחות, ואני עוד תלויה באוויר בעוד הוא עושה חיים.