אבא שלי מממן לי מורה פרטית ולא נעים לי ממנו... מה לעשות?

היי :)
סליחה מראש על החפירה...
אני עכשיו בתיכון - כיתה י׳.
בכיתה ט׳ הייתי בהקבצה א׳ במתמטיקה [ההקבצה הכי גבוהה] ולא הצלחתי בה ונכנסתי לדיכאונות מאוד מאוד קשים אין יום שלא בכיתי והיו לי שיחות עם היועצת [למרות שלא רציתי לשתף אותה בכלל פשוט לא הייתה לי ברירה...]
ופעם בשיחה אחת שלי איתה שבכיתי אחרי שקיבלתי ציון רע במבחן [חשוב לציין שאני תלמידה מצטיינת ופרפקטציוניסטית ולא בן אדם של ציונים נמוכים] והיא אמרה: ״את מבינה שאולי תצטרכי אשפוז פסיכיאטרי?????״
הייתי פשוט בהלם, הייתי מפוחדת ממש רעדתי ומאוד נבהלתי מזה... מה שעבר לי בראש זה: ״אני באה ופורקת בפנייך את הרגשות שלי והקשיים שלי למרות שאני לא רוצה ובמקום לתמוך ולהקשיב ולחזק ולעודד ולהיות שם בשבילי שזה בעצם העבודה שלך את באה ואומרת לי שאני צריכה אשפוז במוסד לחולי נפש?!?!?!?!?
רציתי להגיד לה באותו רגע: ״לא רוצה לראות או לדבר איתך יותר לעולם לכי את לאשפוז ותעזבי אותי בשקט ותצאי לי מהחיים כבר!!!!!!!״ ולצאת מהחדר שלה בבכי ולטרוק את הדלת...
לא עשיתי את זה למרות שרציתי ואני עד עכשיו מצטערת על זה שזה לא קרה....
בקיצור הלכתי לפסיכולוגית פעם אחת כי היועצת הכריחה את אבא שלי לקחת אותי בגלל שהיא דאגה למצב הנפשי שלי [שוב, דברים קורים לא מבחירה שלי...] וכשהגענו לקטע על המתמטיקה בכיתי ואז לא הלכתי יותר אליה [ולא לאף פסיכולוג/ית אחר/ת] כי היא רק הייתה גורמת לי לבכות עוד [גם אם היו מכריחים אותי ללכת קבוע הייתי מתנגדת ולא משנה מה...]
בקיצור כדי שאני אצליח אבא שלי מממן לי את השיעורים הפרטיים [ההורים גרושים ולאימא שלי אין אפשרות כי היא חולת סרטן וביטוח לאומי לא משלם לה משכורת כבר 3 וחצי שנים אנחנו גרים בשכירות כי אין כסף לבית וגם אני לא חושבת שיהיה אז אנחנו חיים די בצמצום...]
אפילו אמרתי לו שאני אלך פחות או אפילו אפסיק ללכת כי קשה לי עם ההרגשה [אם אני אפסיק ללכת סביר להניח שלא אצליח והדיכאונות יחזרו... אבא שלי אמר שהוא מעדיף 120 שעה שיעור פרטי ולא 400 שקל שעה פסיכולוגית...]
מאוד עושה לי רע שהקטע הזה נופל עליו כי זה ממש ממש לא זול...
חשבתי אולי לעבוד ולממן בעצמי [בדצמבר אחגוג 16] אבל אני לא יודעת במה לעבוד והאם מישהו בכלל ירצה להעסיק אותי...
אשמח לרעיונות איך לעשות כסף בגילי/להיפטר מההרגשה הרעה הזאת...
תודה לעונים :) :)