חוסר הכיוון מאז השחרור משפיע על מצב רוחי באופן דרסטי, תקוע בלופ הזה

ערב טוב חברים,
בדצמבר 2014 השתחררתי כמובן לאחר שירות מלא בצהל. מאז עבדתי בכמה בתי קפה בעיר בתור מלצר, כול פעם לתקופה קצרה. בכול מקום היה לי קשה, לא מצאתי את עצמי, עד שהתפטרתי ועברתי למקום אחר. בשנה האחרונה עשיתי קורס במחשבים שנמשך חצי שנה שלאחריו תכננתי למצוא עבודה בתחום (או לפחות להתחיל בקטן ולהתברג בהמשך). תוך כדי עבדתי בבית קפה בתור ברמן במשך שבעה חודשים עד שהרגשתי שהעבודה פוגעת בלימודיי במסגרת הקורס והתפטרתי. לאחר סיום הקורס טסתי חודש לחו"ל ובעוד כחודש וחצי טס שוב, הפעם לדרום אמריקה למשך שלושה חודשים.

עברו כמעט שנתיים מאז השחרור ואני מרגיש שאני נמצא באותו מקום שהייתי בו. שאני לא מתקדם לשום מקום. שהכיוון שלי עדיין נמצא סימן שאלה אחד גדול. החברים כבר מתחילים ללמוד השנה, מתאפסים על עצמם, מקדמים את עצמם ורק אני עדיין אותו מלצר שהייתי לפני שנתיים. אני שואף להתחיל ללמוד שנה הבאה אבל לא עשיתי שום דבר כדי לקדם את הנושא. לא פסיכומטרי, לא שיפרתי בגרויות. משמעת עצמית אפס.

אני קם בבוקר בהרגשה שמתחיל לו עוד יום מיותר, מרגיש שהחיים שלי חסרי תכלית. לא זכור לי יום שקמתי עם חיוך, שציפיתי למשהו מסוים. זה קרה רק שהייתי בחו"ל. בגלל שהעבודות האלה הן בד"כ לא משרה מלאה, יוצא ויש לי הרבה זמן פנוי שכמובן לא תורם להרגשתי. אני מלא בתהיות על ההווה והעתיד שלי. אני בן אדם שכדי להיות רגוע צריך לראות את האופק. שתהיה קרקע יציבה שאעמוד מעליה. מאמין שזוגיות הייתה משפרת לי את ההרגשה ועוזרת לי להתייצב מעט, אבל כרגע לא הולך יותר מדי טוב בנושא. פה ושם סיטואציות לא רציניות. לא היה משהו רציני מאז שיצאתי מקשר שנמשך שנה (ועוד נמשך הרבה אחרי הפרידה).
יש לי נטייה גדולה להלקאה עצמית. אומר לעצמי שאני כושל, שאני מאכזב, שאחרים מתקדמים ואני דורך במקום. קשה לסחוב רגשות ומחשבות כאלו, ולא יעזור כמה אנשים משבחים אותי - שאני בן אדם מדהים, אכפתי, רגיש, איכותי, יודע לעזור וגם מבחינה חיצונית נראה טוב - הדברים נכנסים מאוזן אחת ויוצאים מהשניה. לא עוזרים לי להעריך את עצמי יותר. אני תקוע בלופ הזה של חוסר הוודאות וחוסר הכיוון שאני נמצא בו, כבר שנתיים. לא מצליח להירגע.

תודה לקוראים ולמעודדים היקרים