מאז הגיוס מרגיש מוזנח ובינוני, איך לעלות גבוה?

אהלן וסהלן,
"אין לנו זכות בכלל להתלונן?" דווקא יש!
אני שואל מתוך רצון להשתפר ובאמת להתחיל בשינוי
לפני הגיוס אני חושב שמדד הכיף והעניין בחיים שלי היה ממש גבוה..
התנדבתי לשנת שירות שהייתה מדהימה, וממנה יצאתי עם תחושת סיפוק גדולה מאוד
היו לי המון מעגלי חברים באותה התקופה שעד לגיוס, יצאתי הרבה, ביליתי כמעט כל יום, הרגשתי טוב עם איך שאני נראה ובאופן כללי הרגשתי די שמח ומסופק מהיומיום שלי והערך העצמי שלי היה גבוה.. עד כאן כמעט פרפקט.

קצת לפני הגיוס נותק הקשר שלי (מצדי בעיקר) עם מעגל חברים שהיה עיקרי אצלי כי הרגשתי שהוא עושה לי רע הרבה יותר מאשר טוב ואני לא מוכן לזה עוד, וידעתי את ההשלכות, אין יותר מסיבות וכאלה..
ויצרתי לי מעגל חברים חדש שהוא קצת יותר זקן כזה אבל נהנתי בו גם, אך זה הלך והדרדר והיום הבילוי העיקרי הוא לשבת בבית קפה בשישי בערב/סרט אם הם ממש זורמים, כי אין להם כסף/כוח/חשק לפאב או בטח שלא למסיבה :-( .
בנוסף עוד הרבה מעגלים שהיו לפני, בתקופה שלפני הגיוס נעלמו, ונשארתי עם חבורה וחצי שמילא הייתה מספקת את הרצונות והצרכים שלי אבל גם זה לא, ואני מרגיש שקשה לי, אני אדם חי ומלא אנרגיה ואני לא יכול עם הכבדות הזאת, אני כולה בן 20!
(זה תחום אחד שמאוד מקשה עלי היום כשאני חוזר הביתה, החברים והבילויים)

התגייסתי לתפקיד שהיינו ייעודי לפיקוד, בקורס היה לי קשה מבחינת משמעת מאוד, ממצב שהוגדרתי כשינשין מצויין ויודע לקבל סמכות, היו לי המון תאקלים בקורס ונחשבתי חייל מאתגר מאוד.
היה לי קשה להסתגל ולקבל דברים במערכת הזאת, התווכחתי על המון דברים, לא קיבלתי סמכויות , ובאופן כללי לא הצלחתי כל כך בקלות להגיע למקום שמכבד את המפקדים שלי מתוקף הסמכות, אני רגיל ויודע שכבוד רוכשים ולא מקבלים וכך גם מאמין אבל לא כך בצבא, וזה עדיין רודף אותי.
שובצתי בבסיס חדש להתחיל את תקופת הפיקוד, העבודה עם החיילים נהדרת אבל היחסים עם המפקדים שלי קשים לי, מאוד קשה לי לקבל את הגישה הדורסנית שלהם והמקום הוונאבי מחנך הזה רק כי הם קצינים, זה מגעיל אותי ואני לא אדם שילקק להם או ישתוק למראה עוולות וזה דופק אותי (כמו שדפק אותי בקורס שנחשבתי לבעייתי כי הבעתי ביקורות ולא אמרתי אמן על הכל).
אהיה כנה ואומר שאני גם לא תמים , אני לא יודע כל כך לקבל ביקורות וישר תוקף ומתגונן שזה נקודת חולשה אצלי , ובאופן כללי לא הפקוד הכי נוח וצריך סבלנות להתמודד איתי ביומיום.
(זה הדבר השני שמפריע לי היום)

הדבר השלישי יותר קשור בי, אני משרת בתפקיד שהוא סביב השעון , שעות שינה מעטות מאוד בלילה, כל היום על הרגליים, צריך לדאוג לחיילים שלי ולתפעל לו"ז ולהיות בקשר עם כל מיני גורמים, התפקיד עצמו קשה אך חוויתי מאוד.
ועם זאת, אני מרגיש מוזנח, פעם בשנת השירות הייתי מתאמן, בסופשים הולך לים ומשתזף קצת מטפח את עצמי, קורא המון וחוקר לגבי רוחניות , תזונה, ערכים ובאופן כללי חווה המון גירויים אינטלקטואליים ופיזיים וזה הצית בי אש .
היום פשוט אני לא יכול - המחשבה על אימון מצחיקה אותי, חס ושלום, אני כל כך עמוס רגשית מתוקף התפקיד שאין לי פנאי לעוד מאמץ שאני לא חייב לעשות אותו.
מאז שהתגייסתי הזנחתי את הגוף שלי, אני לא יכול שלא לאכול ממתקים, אתה נמצא הרבה בסטרס בתפקיד והכמה שוקולדים האלה במהלך היום זה באמת מנחם ועוזר לך לעבור עוד יום. פעם הייתי משקיע באוכל המון והיום פשוט אוכל חרא כי זה מה שיש בצבא ואין לי הרבה זמן להתפלצן ולהשקיע, עליתי במשקל ואני לא מרוצה מאיך שאני נראה היום ואני לא את הכוחות הנפשיים לשנות גם את זה בשגרה המטורפת.
גם לנפש שלי, מאמרים, כתבות, מחקרים חוגים ודעות שכאלו, אין לי אליהם פנאי בזמן היומיום.

סיפרתי באופן כללי, הדברים שמפריעים לי בעיקר בתקופה היום הם
1. היחסים העכורים שלי עם המפקדים שלי שזה עלול לדפוק אותי בקרוב.
2.המעגלים החברתיים שלי.
3.ההזנחה הגופנית והרוחנית שלי.

סהכ אני בסדר, אבל מרגיש שזה בינוני ושוחק, ואי אפשר לחיות ככה לאורך זמן, לא בא לי לחיות ככה לאורך זמן, איך אפשר להשתנות או לפחות להשתפר?
שואל בכנות! המציאות כמעט ולא מאפשרת
תודה רבה לכל מי שקרא :-)