אבודה ולא יודעת איך לשכוח ממנו

היי,
אז הסיפור הזה קרה לפני 9 חודשים כבר וכן עבר המון זמן וזו הסיבה שאני מתייעצת איתכם כאן .
לפני 9 חודשים היה לי חבר , גדול ממני בשנה והאמת היא שידיד טוב שלי הכיר ביננו וזה בעצם סוג של שידוך אפשר להגיד. בקיצור בהתחלה הכל היה מושלם והייתי בטוחה שמצאתי את הנפש התאומה שלי ואת החצי השני שלי , היינו אותו ראש , אותו אופי מבינים אחד את השניה רק מהלסתכל בעיניים וההרגשה היתה באמת מדהימה בדרכ. אחר כך עם הזמן התחילו לצוץ כל מיני ויכוחים קטנים שכנראה היו רמז לפרידה שקרבה, אבל אני הייתי עיוורת מאהבה מה שנקרא ולמרות הויכוחים וכל הקטעים המסריחים שהוא היה עושה לי הייתי סולחת לו, כל פעם מחדש, נותנת עוד הזדמנות ועוד אחת וכאילו לא שמה לב שלאט לאט הפכתי לאיזה סמרטוט והורדתי את הכבוד שלי לרצפה. בקיצור כך או כך אני כל כך אהבתי אותו שלא הייתי מוכנה להפרד ממנו אפילו שידעתי שזה הדבר הנכון לעשות, סבלתי ובאמת שסבלתי ואפילו החברות אמרו שאני מתנהגת כמו ילדה שלא שמה לב שמורחים אותה . אבל לא האמנתי להן כי ידעתי שהוא אוהב אותי ואולי זה רק מכשול קטן שצריך להתגבר עליו. בכל מקרה הייתי אומרת לו בכל פעם שביחד נתגבר על כל בעיה ואם יש תאקלים אז נשפר ונשנה העיקר להיות ביחד ולא לוותר עלינו.
עד שיום אחד הוא החליט לסנן אותי יום שלם (אני רק רוצה לציין שהיו המון סינונים מצדו על בסיס יום יומי) והוא החליט פשוט יום שלם לא לשלוח לי הודעה ולא לענות. לא אשכח את היום הזה איך ישבתי בבית עם עיניים מלאות דמעות וחושבת לעצמי מה עשית לא בסדר.. מה עשיתי שזה מגיע לי מה לא בסדר בהתנהגות שלי שהוא עושה לי את זה?!
בלילה של אותו יום לא החזקתי יותר מעמד ורשמתי לו מה הקטע שלו למה הוא ככה
יום אחרי הוא ביקש שנפגש ונפרד ממני... זה סיפור נוראי כי הוא גרם לי להתאהב בו סתם בלי שזה יהיה הדדי. ידיד הכי טוב שלי סיפר לי כמה חודשים אחרי הפרידה שהוא דיבר איךו והתברר שהוא מההתחלה כבר לא הרגיש כלום אבל לא ידע איך לגמור עם זה יפה
אז מה שבעצם מטריד אותי הוא שכבר עברו 9 חודשים ואני עדיין פגועה ומגתעגעת אליו.. אני מודעת לזה שהוא לא שווה אפילו דמעה והוא יצא אפס אבל אני פשוט אוהבת אותו.. לא יכולה להתאהב באף אחד אחר אני תמיד מחפשת בחורים אחרים שדומים לו כי המראה שלו לא יוצא לי מהראש... בבקשו אם יש לכם עצות לאיך לשחרר ולהכניס לעצמי לראש שזה כבר עבר ואני תקועה בעבר תרשמו לי. תודה