חשבתי שמצאתי את ה"אחד" אבל כנראה שהוא פחות

אהלן,
אני קים בת 23
אז ככה, חשוב לי להיות פתוחה איתכם כדי שבאמת תבינו את מצבי ואם תוכלו להייעץ לי אני יותר מאשמח..
אני בחורה מאוד יפה, מאז שאני ילדה תמיד הרגשתי שזו החוזקה שלי ותמיד היה לי מאוד חשוב להשקיע בעצמי ולהרגיש את המבטים של הסובבים אותי.
מתחילים איתי על בסיס קבוע בעבודה, בפייסבוק אני מקבלת עשרות הודעות ביום מבחורים.
עכשיו אני בטוחה שבגלל כל התשומת הלב שאני מקבלת אני נהיית קשה ופוסלת כמעט כל אחד כי אני תמיד חושבת שאוכל למצוא יותר טוב..אתם יכולים להבין לבד שאני רווקה הרבה זמן.
בכל אופן, היה איזה בחור שממש מצא חן בעיני שהכרנו בחו"ל דרך חבר משותף אך דרכנו נפרדו ולא יצא לנו לדבר מאז.
שלחתי לו הודעה בפייסבוק להתעדכן ולא ציפיתי ש20 דקות אחרי כבר נקבע דייט!
הוא בא לאסוף אותי, חשבתי שנלך לבר מקומי קרוב אלי אבל הוא פתאום החליט שבא לו שנישב על ספת הים, היה לו יין ורמקולים ותכלס לא היה צריך יותר מיזה אז זרמתי.
מה אני אגיד, הדייט הכי מוצלח שהיה לי, נמשכתי אליו כמו שלעולם לא נמשכתי לאף אחד, הרגשתי שאנחנו כלכך דומים (אותו מזל) ופשוט נתתי לעצמי להיות אני באמת בלי שום מסכה והיה לי כיף, התנשקנו ואפילו היו לי פרפרים בבטן.
יצאנו בסביבות 22 וחזרתי ב4 לפנות בוקר (רק שתבינו את המצב)
אז חזרתי הביתה בתחושה הכי טובה של נראלי שסופסוף מצאתי מישהו שאני יכולה לראות את עצמי בזוגיות עם..
קמה למחרת לא שלח הודעה , רק ב11 בלילה שלח הודעה יבשה ומאז כלום.
כאילו תקשרנו רק דרך הודעות אבל פשוט מההודעות האלה שאין להן שום תוכן, ובשעות לא הגיוניות.
זה הסתיים בזה שהוא אומר לי "נראלי נגנב לי הארנק"
אני: "אוי אתה בטוח שלא שכחת אותו בטעות איפשהו?"
הוא: "לא יודע"
כבר אמרתי הודעות בלי שום תוכן?!
לקח לי שבועות להפסיק לחשוב עליו ולחזור לעצמי.
אני יודעת שזה יכול להישמע מצחיק אבל זה הוריד לי כל חשק להכיר מישהו חדש ואף הוריד לי את הביטחון העצמי. אפילו שזה קרה לפני 3 חודשים אני לא מצליחה להבין איך לעזאזל הכל היה נראה לי מושלם וזה היה נראה שהוא היה בעניין שלי ומנשק אותי כל שניה אך עדין פשוט נעלם בהדרגתיות.
אם אתם עדין פה, אשמח לשמוע אם גם לכם קרה משהו דומה, ומה אתם חושבים בכללי על המצב?
תודה:)