האם לוותר על חיי החברה בגלל האקסית?

אנסה לקצר ולהיות עניינית כמה שאפשר, כל תשובה שלכם תעזור לי מאוד.

אני בת 22, לסבית, לפני כחודשיים עברתי טלטלה בחיי- הייתה לי בת זוג (במשך שנתיים) שנפרדה ממני, הקשר היה רציני במהלכו שתינו יצאנו מהארון ואפילו היו דיבורים על מעבר דירה יחד וכו'. הפרידה הייתה קשה (היה לי קשה לקבל את זה, היא נפרדה ממני כי לטענתה אין לזה עתיד ומגיע לה משהו טוב יותר) ומאז (כבר חודשיים) לא דיברנו וגם לא נתקלנו אחת בשניה. אין יום שאני לא חושבת עליה, אני חושבת שהיא כבר המשיכה ואולי אפילו הכירה מישהי (אני הייתי הראשונה שלה ובטח בא לה לכבוש את העולם).

בעוד שבוע שתינו הולכות ללמוד באותה מכללה. כשעוד היינו ביחד, דיברנו על כך שהיא תהייה בתא הגאה של המכללה (קבוצה חברתית לקהילה הגאה, נפגשים פעם בשבוע, מארגנים פעילויות במכללה, מכירים את התא הגאה של מוסדות לימוד אחרים וכו'), כשהיא שאלה אותי אם אני אהיה שם גם עניתי שלא, שזה לא מעניין אותי והיא נשמה לרווחה, כי היא מבחינתה רוצה להיות במסגרת לבד ולא עם בת זוג (ממש נעלבתי).

במשך החודשיים האלה שאני לבד עברתי תהליך (ועדיין עוברת), מנסה לעכל את הפרידה, לאהוב את עצמי מחדש ואפילו לאחרונה ניסיתי להכיר בנות אך ללא הצלחה גדולה. אני מודה שיש בי משהו שעוד מאמין שנחזור (אומרים שאם יש משהו שהוא שלך הוא יהיה שלך) אבל משכנעת את עצמי שאני סתם חיה בסרט לגבי זה.

בכל מקרה, מאז שנפרדנו הבנתי שאני מאוד רוצה להיות בתא הגאה. למה פתאום?
כי בא לי להכיר חברים מהקהילה הגאה, בא לי להכיר מישהי בקטע רומנטי, בא לי להיות מעורבת במכללה. מאוד קשה לי להכיר בנות וניסיתי באתרי אינטרנט למיניהם שרק גרמו לי להבין שאני מבזבזת שם את הזמן שלי. אני מודה שיש בי תקווה למצוא שם אהבה.

האם ללכת? זה אומר גם לראות אותה ושהיא בטח תחשוב לעצמה "בטח היא באה לפה לעשות לי דווקא", כמובן גם בטח לא יהיה פשוט לראות אותה, אבל אני מאמינה שרק בהתחלה זה יהיה ככה ואז נתרגל.
ומצד שני, לא ללכת? ואז לאכול את הלב שוויתרתי על משהו שיכול לעשות לי טוב בגלל מישהי שפגעה בי ותקעה לי סכין בלב. מאוד חשוב לי להיות מעורבת במכללה מהבחינה הזאת.
חשבתי גם אולי להצטרף לתא הגאה מאוחר יותר, אך אינני יודעת אם הדבר מתאפשר וגם לא בא לי להגיע שכולם כבר מכירים ומגובשים.

אשמח לתשובות שלכם, אני שיא המבולבלת ומפחדת.