היי. אז ככה, אני אדם דיי חברותי. היו לי חברים בחוגים בגילאים צעירים יותר, ביסודי הייתי מהמנהיגים, בכיתות ז-ט זה היה הפכפך והיו לי בהתחלה חברים אבל התברר לי שהם לא חברי אמת, והם לא מוכנים להקריב אפילו טיפה מעצמם בשביל חבר. עברתי בית ספר, ובכיתות י-יב לא היו לי חברים שהייתי יוצא איתם. היו לי חברים מהכיתה שהייתי משחק איתם כדורסל בשבתות, אבל אף פעם לא הייתי יוצא איתם ועם חברים שלהם בימי שישי אפילו סתם לשבת לדבר. התגייסתי לפני כמעט שנה ואני בבסיס פתוח. עברתי כמה משרדים והמצב החברתי השתנה בכל פעם. פעם הם היו אנשים שלא הייתי מתקרב אליהם, פעם אחרת אנשים שהם יותר סבבה, אבל הם חנונים מדי (לא שאני איזה ערס קטן, אבל הם כאלה שמשחקים מלא משחקי מחשב וצופים באנימה. אין להם הרבה בחיים שהם לא וירטואלים).
כולנו רוצים לצאת הביתה כמה שיותר מהר, וזה לא משנה אם הם חנונים או לא. ככה אי אפשר להכיר חברים. אני מודה שגם אני לחץ בית לא קטן.
בקיצור, יוצא מצב שאני קירח מפה ומפה, ואני לא יוצא. אני חושב בבית בימי שישי בלילה או לרוב יוצא לרוץ מסביב לעיר כשאני רואה מלא צעירים יוצאים עם חברים שלהם. זה גיל שלא יחזור ואני חושב שאני מפספס אותו.
מה אתם אומרים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025