חיי חברה אפסיים, חבל שאין אנשים שדואגים אחד לשני בלי מניעים

אן לי חברות, בואו נגיד שכולם שותים, מעשנים, שוכבים ואני לא בקטע אז אופס נכנסתי לקטגוריית החננות, ומשם העולם שחור, כולן מנסות לדרוך אחת על השנייה כדי "לעלות דרגה" אני יודעת זה נשמע דפוק לגמרי אבל זה מה שאני מרגישה, אני נחמדה לכולן באמת שכן, אני מתנהגת לכולם איך שאני מצפה שיתנהגו אלי וחושבת איך לא להעליב כל אחד, אבל תכלס כמובן שאי אפשר לרצות את כולם. אני חושבת שהגיע הזמן בכיתה י"ב שאתחיל לרצות את עצמי סוף סוף, אז אני כבר לא נותנת לכולם להעתיק בשיעורים, אני לא נותנת כלי כתיבה לתלמידים שלא מחזירים לי בלי בושה, אני לא נותנת לכולם לאחסן בלוקר שלי, ואולי אני פחות ילדת כאפות
אבל עדיין קשה לי כי כולם כל הזמן מחפשים לנצל שאני בסהכ מנסה להיות ידידותית לכולם ולהתחבר לאנשים, את המשפחה שלי אני לא אוהבת, דעתנו מנוגדות בצורה ברורה בהכל, אני אדם של שינויים, והם אנשים מקובעים מידי אני אוהבת לנסות דברים חדשים,לרקוד,לצייר,להחליף וילון,ללמוד תכנות, לשיר, ללמוד שפות,תרבויות... אני לא מוצאת מכנה משותף איתם אז נוצר מצב שאני לבד, אני מנסה להחליף את חיי החברה בספרים,בסרטים ובסדרות, מגיל קטן אבל כמה אפשר, יש אנשים כל כך מגעילים בעולם כל כך חסרי בושה שרק מנסים לנצל ולנצל ולנצל חסרי לב אני לא יכולה להבין איך הם יכולים לחיות עם עצמם אחר כך אבל כל כך לא אכפת להם מהכלל... אז נצחק עליה ועוברים הלאה... אז נתעלם ממנה ונעבור הלאה...אז ננצל אותה למי אכפת...
אין לי חברות כולן מנסות לנצל אותי ואני מרגישה כמו ילדת כאפות
בואו נגיד שהמחסור בחיי החברה שלי גרם לי להיות תמימה ממש, לא "להשתפשף" לא להיות עם הסביבה ולדעת איך להתמודד איתה בצורה יעילה, נכון יש לי "חברות" אבל זה חברות שקר שאם אוותר עליהן אהיה אף אחת, וגם הן מזלזלות בי.
אז אני רואה סרטים ואוכלת או רואה סרטים ואוכלת ומתלהבת לדבר עם מישהו בטלפון, להרגיש רצויה משיחה בודדה, נכון אני יכולה לפתח שיחה עם אנשים אבל אין לנו תחומי עניין, כשנצא מה אני אעשה? הם שותים ביחד, אני לא מוכנה לשתות, הם מעשנים ביחד סיגריות ועושים דברים שלדעתי לא מתאימים לי, הם עושים קניות יחד לי אין כסף לבזבז, לעבוד אני לא יכולה אני לומדת עכשיו ויש לי תקופות לימודים עמוסות...אז מה לעשות?להישאר לבד? כל שיחה עם החברות שלי כביכול אני מרגישה ניצול מהן, גם הן עושות לי טובה שהן איתי?
ובכל זאת צביעות עדיפה מבדידות, אני מעדיפה להיות עם חבורת שקרניות מלהיות לבד,ואני שמעתי עליהן צוחקות עלי שהייתי בשירותים, אני מרגישה את הזילזול בעיניים שלהם, בני אדם חייבים חברה..חשבתי על כלב אבל אין מצב אני מנסה לשכנע את אימי שנים רבות, היא לא סומכת עלי. אמא של עובדת קשה ואני חושבת על דברים כאלה, לאחים שלי גם יש בעיות ובכל זאת אני כל כך מתרכזת בעצמי...חשבתי שאני חסרת ביטחון כי אני שמנמנה קצת אבל זה לא בצורה משמעותית אולי 5 או 10 קילו להוריד ואני עובדת על זה אבל זה לא זה, יש נערות שמנות פי כמה וכמה ממני והן לא חסרות ביטחון
חבל שאין אנשים שדואגים אחד לשני בלי מניעים, שאוהבים אהבה כנה ואמיתית
שמחייכים חיוך עם עיניים אמיתיות
לא חושבת על דרך שתוכלו לייעץ לי שלא ניסיתי אולי אני צריכה לנשוך את הלשון ולהמשיך הלאה...
בזמני הפנוי אני אוהבת להגיב ולנסות לעזור לאנשים בכל מיני פורומים אבל אני חושבת שאני זו שצריכה פה עזרה, אשמח אם הפעם יענו לי, תודה רבה לכל מי שאקדיש מזמנו
לילה טוב