אני לא יודע מה לעשות עם החיים שלי אין בהם טעם

כבר מגיל מאוד קטן עברתי התעללות מצד המשפחה, אין לי בדיוק קשר עם המשפחה שלי ולא עם ההורים, עם אחד מהם בכלל לא ואני לא גר איתם. ובגיל מסויים ברחתי מהבית מהבית ויצא שנותק הקשר עם כל חברי הילדות שלי שזה כבר סיפור אחר..
בתיכון לא בדיוק היו לי חברים אלא מחוץ לביה"ס והיה לי קשה במעמד החברתי שלי בחיים ובכלכלי.. באזור גיל 16 היה לי איזשהו שינוי שפיתחתי שוב ביטחון והעזתי לדבר עם בנות ולצאת עם בנות ובאותה תקופה היה יחסית בסדר עם החברים שהיו לי אבל עדיין היו קצת תקופות קשות..
היום אני עוד מעט בן 20, אני לוחם בצבא ואני מרגיש שאנינותן מעצמי כמו שרציתי,
אבל עדיין קשה לי להתמודד עם החיים, מבחינת כסף עבדתי וחסכתי הרבה לפני הצבא וככה אני יכול להרשות לעצמי לא לצאת כל הזמן עם אותה חולצה ומכנס כמו שהייתי יותר צעיר אבל המצב החברתי שלי רק מדרדר.. בצבא אני יושב עם אנשים בפינת עישון וקצת מדברים אבל לא יותר מזה. לא פיתחתי קשר שיימשך למחוץ לצבא או אפילו לשיחה בטלפון.. ועם החברים בבית הכול רק נהרס אם זה שיוצאים בלעדי ולא מדברים איתי כבר ואני מרגיש שאני צריך לרדוף אחרי ה"חברים" שלי כדי שיהיה לי עם מי לדבר..
אתמול הגעתי למסקנה שזה לא שווה את זה, כל הזמן יש איתם דרמות וריבים חסרי טעם ולא מרגיש שכיף לי ככה. עכשיו כשהם יוצאים ואני לא בא אפילו אני לא מקבל צלצול או הודעה על מה קורה איתי וזה רק מוכיח לי שצדקתי והם לא חברים שלי כמו שחשבתי.
אני פשוט לא רואה טעם לחיים יותר, אין לי חשק לשום דבר, אין לי בטחון לגבי עצמי ואיך שאני נראה ולגבי האופי שלי והמחשבות שלי, אין לי שום מטרה בחיים ואין לי משפחה ואו חברים שיגבו אותי ויהיו שם בשבילי. אני פשוט מרגיש לבד, חסר רגש אני לא מסוגל אפילו לבכות שכחתי איך פורקים רגשות כבר מזמן...
אני לא יודע איך להמשיך את החיים שלי, אין לי טעם או מקום בחיים האלה ואני לא יודע איך לשנות אותם אפילו שאני רוצה. אני רק עכשיו מתבכיין על המצב שלי אבל באמת שאם היה איך לשנות אותו הייתי פועל כדי לשנות אותו.. אני לא יודע מה לעשות אני לא יודע איך להתחבר לאנשים איך ליצור קשר של אמון עם בן אדם אחר איך ליצור חברות עם אדם אחר או עם מישהי.. שום דבר לא מצליח לי אני לא רואה המשך לחיים שלי ואין לי אפילו עם מי להתייעץ לפרוק לדבר אני פשוט לא יודע מה לעשות יותר מהנקודה הזאת בחיי..